סנהדרין דף קט עמוד ב
פרק י''א
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
העובר בנהר יביא זוז אחד ושלא עובר יביא שני זוזים
ומי שהיה לו שורת לבנים כל אחד לקח אבן אחת ואמר שאני לקחתי רק אחד
והזורע שומים או בצלים כל אחד לקח לו אחד ואומר שלקח רק אחד
ארבע דייני היו בסדום: שקראי, ושקרוראי, זייפי, ומטה דין.
זה שהכה לאשת חבירו והפילה היו אומרים לו שיתנה לחבירו עד שתתעבר שנית
ושפסק לאוזן חמור חבירו היו אומרים לו להביא לו החמור עד שתצמח שנית
והפוצע חבירו היו מחייבים הפצוע בממון על שהקיז את דמו
העובר בגשר שילם ד' זוז ובמים ח' זוז
פעם אחת נקלע לשם כובס אמרו לו שיתן ד' זוז אמר שעבר במים א"ל א"כ תן ח' זוז וכשלא הביא היכוה והגיע לפני הדיינים אמרו לו תן שכר שהקיזו את דמך וח' זוז שעברת במים
אליעזר עבד אברהם הזדמן לשם, הכוהו הגיע לפי הדיינים אמרו לו שיתן שכר שהקיזו דמו לקח מקל והכה לדיינים אמרו לו מה זה אמר שאת חובו שיתן הדיין וכספו שלו ישאר אצלו
היתה להם מיטה כשהגיעו אורחין השכיבום עליה הארוך קיצרוהו והקצר מתחוהו
כשאליעזר עבד אברהם נקלע לשם אמרו לו שישן על המטה א"ל שנדר נדר שמיום שמתה אמו אינו ישן על המטה.
כשהיה מגיע אליהם עני היו מביאים לו כ"א דינר והיו כותבים שמם עליה ולא היו מביאים לו לחם וכשמת כ"א לקח את שלו והתנו בינהם כל המזמין אדם לבי הילולא שישלח גלימתו
אותה הילולא שנקלע אליעזר לשם, ולא הביאו לו לחם כשרצה לסעוד בא וישב בקצה כולם וכששאלו זה שלצידו מי הזמינך אמר אתה הזמנתני וחשש אותו אחד שישמעו לקח גלימתו וברח החוצה וכן עשה לכ"א שהתיישב לצידו עד שיצאו כולם ואכל הוא לכל סעודתם
אותה ריבה שהוציאה לחם לעני בתוך כדה כשנתגלה הדבר משחוה בדבש והניחוה בחומה והגיעו הדבורים ואכלוה והיינו דכתיב 'ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה'- ואריא"ר על עסקי ריבה.
מרגלים אין להם חלק לעוה'ב - 'וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה' וימתו בעוה"ז, במגפה לעוה"ב.
ר''ע עדת קורח אין להם חלק לעוה"ב,
ד'ותכס עליהם הארץ - בעוה"ז, ויאבדו מתוך הקהל לעוה"ב,
ר"א: עליהם אמר הכתוב 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'.
ריב"ב: הרי הן כאבידה המתבקשת, ד'תעיתי כשה אבד בקש עבדך וגו'
ר''ל 'ויקח קרח' שלקח מקח רע לעצמו. קרח שנעשה קרחה בישראל
בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים,
בן קהת שהקהה שיני מולידיו, בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם.
ולא חשיב בן יעקב שעקב עצמו לגיהנום שביקש רחמים ע''ע
בסדם אל תבא נפשי אלו מרגלים, בקהלם אל תחד כבדי עדת קרח.
דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה,
און שישב באנינות, פלת שנעשו לו פלאות, בן ראובן שראה והבין.
רב: אשת און בן פלת הצילתו, שא''ל מאי נפק''מ מי הרב אתה תלמידו.
שאלה מה יעשה שהרי נשבע ויעצה לו: הרי כל העדה כולם קדושים.. השקתהו יין והשתכר והשכיבתו באוהלם וסתרה לשערה וכל שהגיע מיד חזר אדהכי והכי נבלעו באדמה
אבל אשת קרח אמרה לו: ראה מה עושה משה הוא מלך ואחיו מינה לכהן גדול ואחייניו לסגני כהנים אם אתה מביא תרומה הוא אומר להביא לכהן ואם מעשר מבקש אחד מעשר לכהן,
ועוד שגוזז שערכם ומטלטל אתכם ככופתא עיניו נתן בשערכם.
א"ל שהוא גם עושה כן אמרה כיון שכל זה לכבודו אינו חושש ד'תמת נפשי עם פלשתים'.
ועוד: אם תכלת זה חשוב מדוע שלא ילבשו כולם טליתות שכולם תכלת
היינו ד'חכמות נשים בנתה ביתה' - זו אשתו של און בן פלת,
ו'אולת בידה תהרסנה' - זו אשתו של קרח.
'ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל' וגו' מיוחדים שבעדה
'קראי מועד' - שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים,
'אנשי שם' - שהיה להם שם בכל העולם.
מריו''נ 'וישמע משה ויפל על פניו', שמע שחשדוהו מאשת איש,
רשב''י 'ויקנאו למשה במחנה' שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה,
שנא' 'ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה.
ר''ל 'ויקם משה וילך אל דתן ואבירם' מכאן שאין מחזיקין במחלוקת,
כרב: דכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ד'ולא יהיה כקרח וכעדתו'.
רב אשי: ראוי ליצטרע ד'ביד משה לו' ושם 'ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך'.
רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש. דעם אבן הזחלת', והתם 'עם חמת זחלי עפר'.
רב חסדא: א. כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר 'בהצתם על ה'.
רחב"ח: ב. כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה,
שנא' 'המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'.
רחב"פ: ג. כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה
שנא' 'לא עלינו תלנתיכם כי אם על ה'.
רבי אבהו: ד. כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה,
שנא' 'וידבר העם באלהים ובמשה.
ר''ל 'עשר שמור לבעליו לרעתו', זה עושרו של קרח.
ר'א ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו
רבי לוי: משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח, וכל המפתחות והמענולים מעור [שמשקלם מועט].
רחב"ח: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלתה לקרח,
ב. נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ג. גנוזה לצדיקים לעת''ל.
רי"ו: קרח לא מן הבלועין – ד'ואת כל האדם אשר לקרח' - ולא קרח,
ולא מן השרופין ד'באכל האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח.
במתניתא תנא: קרח מן הבלועים - ד 'ותבלע אתם ואת קרח', ומן השרופין- ד'ואש יצאה וגו' ותאכל את החמשים ומאתים איש' וקרח עמם.
רבא: 'שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו', מלמד שעלו שמש וירח לזבול, אמרו לפניו: רבש"ע: אם אתה עושה דין לבן עמרם - נצא, ואם לאו - לא נצא עד שזרק בהם חצים, אמר להן: בכבודי - לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם! ועכשיו יוצאים רק אחר הכאתם
דרש רבא: 'ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה',
אמר משה לפני הקב"ה: אם בריאה גיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה'.
ולא לברוא חדש ד'אין כל חדש תחת השמש', אלא לקרב פיתחה.
משום רבינו ובני קרח לא מתו- מקום נתבצר להם בגיהנם ישבו עליו ואמרו שירה.
ארבב"ח: פעם כשהלכתי בדרך הראה לי אותו טייעא בלועי קרח והרא שני דקלים שביניהם יוצא עשן, לקח ערמת צמר ושראם במים ושמם בראש חרבו וחלף מעל זה ונחרך הצמר, וא"ל להקשיב ושמעתי שאמרו: 'משה ותורתו אמת, והן בדאים.'
א"ל כל ל' יום מחזירים אותם לגיהנום כבשר לקלחת ואומרים: משה אמת ותורתו אמת והן בדאים
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום