שבועות דף מח עמוד א

פרק שביעי

מתיב רהב"י: א אומר: גבוה ב' מרדעות, וא' אומר: שלש בעדות ר''ח עדותן קיימת.

א' אומר: ג', וא' אומר: ה' - עדותן בטלה, ומצטרפין לעדות אחרת.

מאי לאו לעדות ממון.

- רבא: הוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח,

דהוי להו תרי וחד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

תניא, אר"י: אימתי? בזמן שהפירות צבורין ומונחין ושניהן עוררין עליהן, אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המע"ה. שהרי הוא מוחזק

וצריכא, מעות דלא מרקבי ואין סיבה שיזדרז להניח לו -דלא מודי לר"י

ופירי אפי' דעשויים להרקיב דר"י לא מודה לרבנן

אין מדובר שלוקחים מהלווה עצמו אביהם לוקח בלא שבועה והם בשבועה?

- אלא ה"ק: וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה.

רב ושמואל דווקא שמת מלוה בחיי לוה,

אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה, ואין אדם מוריש שבועה לבניו. [ומשום כך אף לא יטלו את הממון]

שלחו לפני ר"א: שבועה זו מה טיבה? א''ל: יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין.

כשלחו לר' אמי, אמר: כ''כ שלחו לי אילו הייתי מוצא טעם בזה לא הייתי משיב אלא אר"א, הואיל ובא לידן נימא בה מילתא:

עמד בדין ומת - כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה, ואין אדם מוריש שבועה לבניו,

לא עמד בדין ומת - יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין.

מתקיף ר"נ הא אין ב''ד מחייבים השבועה אלא מיתת המלוה היא המחייבת

אלא אר"נ: אם פוסקים כרב ושמואל פוסקים [אף אם לא עמד בדין ואי לא אז לא

משמע שהסתפק

והך דריב''מ עשה מעשה כר''נ יחלוקו.- לדרבי ר''נ נהג והוא לא סבר כן

א. והך: מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ''ה שנה- מיירי שנשבעה ומתה.

ב. והך דנשא ראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא - שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה. - ה"נ שנשבעה ומתה.

ג. והך דאבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה.

- רב לצדדין תני, אותה באלמנה, ויורשיה בגרושה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום