סוטה דף ב עמוד ב

פרק ראשון

'אח+ד'- כל מקום שנא' 'עד' הרי כאן שנים, עד שיפרט הכתוב אחד

ואמר רחמנא: תרי לית בה אלא חד, 'והיא לא נתפשה' - אסורה.

טעם ד'לא יקום עד אחד באיש' הא אם לא עד דסוטה חד הוא,

וס''ד דעד אין בה - אין נאמן בה. ובעי שנים,

וקשה: דלישתוק קרא אתי 'דבר דבר' מממון, ככל עדיות שבתורה!

איצטריך: סד"א סוטה שאני, דרגלים לדבר, שקינא לה ונסתרה, יאמן בה עד אחד.

וסד"א אין נאמן בה עד דיש שנים, ובשתים גם היא דלא נתפשה קמ"ל

הטעם: רי''ה: 'בה', בטומאה, ולא בקינוי, ולא בסתירה;

ור"א: 'בה' ולא בקינוי. ולא ממעטי' סתירה דאיתקש לטומאה 'ונסתרה והיא נטמאה'

ואפי' שגם קינוי הוקש ד'וקנא את אשתו והיא נטמאה' מיעט רחמנא 'בה'

ומסתברא סתירה עדיפה שאוסרתה כטומאה והיא אתחלתא דטומאה

דתניא מר''א: המקנא לאשתו, מקנא ע"פ ע''א או ע"פ עצמו, ומשקה לה ע''פ שנים;

השיבו חכמים: לדברי ריב''י אין לדבר סוף. דטעם ריב"י: 'בה בה' - ולא בסתירה.

ולא 'בה' ולא בקינוי דאיתקש לטומאה, ד'וקנא את אשתו והיא נטמאה'

והך: דסתירה גם הוקש לטומאה, ד'ונסתרה והיא נטמאה'

-: ההוא, לכמה שיעור סתירה כדי טומאה הוא דאתא.

השיבו חכמים: לדברי ריב''י אין לדבר סוף.- דפעמים שלא קינא ויאמר שקינא,

הא למשנתינו יש לדבר סוף? דפעמים דלא איסתתר ואמר איסתתר!

רי'צ ארי"ו: לדברי ריב''י, אף למשנתינו אין לדבר סוף.

ר"ח מסורא: לא יאמר אדם לאשתו בזה''ז לא תיסתרי בהדי פלוני, שמא קי"ל כריב"י, דקינוי ע"פ עצמו, ומיסתתרא, ואין לנו מי סוטה לבודקה ואסרה איסור עולם.

ר''ל: דבר המטיל קנאה [כעס] בינה לבין אחרים.

קינוי ע"פ עצמו וכ"ע לא ידעו שקינא לה ויכעסו שמתבדלת מהם.

מאביי: דבר המטיל קנאה בינו לבינה.

דס"ל קינוי על פי שנים עדים, והכל יודעים מזה והוא שבא לקנאות

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום