יבמות דף קכא עמוד ב

פרק ששה עשר

לגוב אריות - אין מעידין, חפירה דנחשים.. - מעידין עליו,

ריב"ב: אין מעידין, שמא יודע ללחוש, אבל לרבנן יזיקוהו, שדחקם.

לכבשן האש - מעידין, ליורה דיין ושמן - מעידין,

ר"א: שמן - מעידין דמבעיר, יין - לא, שמכבה, אבל לרבנן סופו מבעיר.

אמרו לו: אין מזכירין מעשה נסים - היינו דבלא"ה הוא נס, מחמת -

דלא ניים, ו'שבועה שלא אישן ג' ימים - מלקין אותו וישן'.

ור"מ סובר שאינו נס: שאפי' בור משיש יכל להאחז בקירותיו, ולישן.

בשעה א' אמר ר"ח בן דוסא שלום, וכן בשניה, בשלישית עלתה.

אמרה לו: זכר רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו.

אמר להם: לא נביא אנכי.. בדבר שצדיק מתעסק יכשל בו זרעו?

ר"א: אעפ"כ מת בנו בצמא, 'וסביביו נשערה מאד', 'נורא על כל סביביו'.

אפילו שמע מהנשים 'מת איש פלוני' - דיו מסיחות לפי תומם.

ר"י: אפי' שמע מתינוקות 'אנו הולכין לספוד ולקבור פלוני'.

בין שהוא מתכוין לעדות בין שלא מתכוין,

ריב''ב: בישראל - אף שמתכוין, בגוי - אם מתכוין אינו עדות.

מדובר: שחוזרים מלספוד.. ולא חגב: אומרים כך רבנן וספדנים.

א. שמואל ור"ל: בנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות.

בא לב"ד ואמר: 'איש פלוני מת השיאו אשתו' - להתיר, 'מת סתם' להעיד.

ב. רי"ו לר"ל: אושעיא ברבי התריס עם הזקנים כדבריך, ולא הודו לו!

אלא משנתינו התירה: רק במסיח לפי תומו.

כגוי שאמר: מי מבית חיואי? מת חיואי!

וכן: ווי לפרש זריז מפומבדיתא שמת! והשיאו אמוראי נשותיהם.

גוי: מי מבית חסא? טבע חסא! א. ר"נ נשבע: 'אכלוהו דגים',

טעתה אשתו ונישאה, ולא מיחו בה -

שמים שאין להם סוף שאסורה - בדיעבד לא מוציאים רק דרבנן.

ב. א"ד: ר"נ התיר אשתו - דחסא אדם גדול, ואם ניצל היה קול.

אבל להלכה: בין אדם גדול שלא, רק בדיעבד.

גוי לישראל: קצור שחת בשבת, אם לא אהרוג אותך כפלוני שלא בישל לי קדירה בשבת, שמעה אשתו ושאלה אם מותרת לינשא,

עד שפשט ר' יוסף מדתניא: גוי שמכר פירות ואמר פירות הללו 'ערלה' 'עזיקה'.. אין נאמן לאסור, דלהשביח מקחו, וכן כאן לאיים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום