עבודה זרה דף ד עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אפשר, דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון מי הוה ידע?

דעת בהמתו לא ידע דבזמן שראוהו רוכב על חמורו שאלוהו למה אינך רוכב על סוס א"ל: ששלחו לרעות באחו

מיד: 'ותאמר האתון הלא אנכי אתונך'! א''ל: לטעינא בעלמא.

אמרה לו: 'אשר רכבת עלי'! אמר לה: אקראי בעלמא.

אמרה לו: 'מעודך ועד היום הזה'! ולא עוד, אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, כתיב: 'ההסכן הסכנתי', ושם: 'ותהי לו סוכנת'.

אלא ויודע דעת עליון- שידע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה.

זהו שא''ל הנביא: 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' –

אר"א א''ל הקב"ה לישראל: עמי 'ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם, לא נשתייר מעכו"ם משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

והיינו דאמר בלעם לבלק: 'מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'.

וכמה זעמו? רגע . [רבינא] - כמימריה.

רתיחתו -רגע א. ד'כי רגע באפו ב.'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'.

אימת רתח- אביי: בג' שעות ראשונות שכרבולת התרנגול לבנה ואין בה נימים אדומים

ריב"ל היה מצערו מין אחד יומא חד נקט תרנגול והעמידו בכרעי המיטה ועיין בה סבר כשיגיע השעה אקללו וכשבאתה השעה נמנם אמר ש"מ לאו דרך ארץ לנהוג כן ד'ורחמיו על כל מעשיו וכתיב 'גם ענוש לצדיק לא טוב'.

תנא מדר"מ: בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה, מיד כועס [הקב"ה].

אמר רב יוסף: לא יתפלל אדם מוסף בג' שעות ראשונות של היום ביום ראשון דר"ה ביחידות דלמא כיון דמפקיד דינא, שמא יעיינו במעשיו ודחפו ליה מידחי. אבל דציבור מרובים זכויותיו,

ויחיד בבוקר כיון דיש צבור שמתפללים לא מדחו

והך דאמרי': שלש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה! - א. איפוך.

ב. לעולם לא תיפוך, תורה שכתוב בה אמת, ד'אמת קנה ואל תמכור' - אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, דין דלא כתיב ביה אמת - הקב"ה עושה לפנים משורת הדין.

אריב''ל: אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא למחר לעשותם

היום לעשותם - ולא היום ליטול שכרן.

ריב"ל: כל מצות שישראל עושין בעוה''ז באות ומעידות אותם לעוה''ב,

'יתנו עידיהם ויצדקו' אלו ישראל, 'ישמעו ויאמרו אמת' - אלו נכרים.

ואריב"ל: כל מצות שישראל עושין בעוה''ז באות וטורפות אותם לגויים לעוה''ב על פניהם, ד'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים', [ולא נגד],

ואריב'ל: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה,

שנא: 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'.

והיינו דרשב"י: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ד'ולבי חלל בקרבי';

ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, ד'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים',

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום