עבודה זרה דף עה עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ומפשתן מישנן ואי יש בזה קשרים פותחם קודם

• איתמר: עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות –

רבי ור"ח, חד אמר: אשכול וכל סביבותיו טמאין, וכל הגת כולה טהורה; וחד אמר: כל הגת כולה נמי טמאה.

ולמ"ד: אשכול וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה, שאני מהך דשרץ שנמצא ברחים אינו מטמא אלא מקום מגעו, ואם היה משקין מהלך הכל טמא?

- דשם לא מפסיק כלום, הכא מפסקי אשכולות.

הורו רבנן לרי"ר [או לבנו] כדברי האומר: אשכול וכל סביבותיו טמאין, וכל הגת כולה טהורה.

הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל,

ללבן באור - ילבן באור.

השפוד והאסכלא - מלבנן באור.

הסכין - שפה והיא טהורה.

תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה.

רבא: מ'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר', הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.

• תני בר קפרא: מתוך שנאמר במי נדה שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, ת"ל: 'אך', חלק;

'במי נדה' מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה.

ואיצטריך 'במי נדה' ולא בכל דהו

'וטהר' – ולאלתר ולא הערב שמש כנדה

• ר"נ מרב"א: אפי' כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה.

מתקיף רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא נמי! א"ל: כלי סעודה אמורין בפרשה.

• ר"נ מרב"א: לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא.

ריב"י קנה מנא דמרדא מעכו"ם, סבר להטבילה, א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה,

לדידי מפרשא ליה מרי"ו: כלי מתכות אמורין בפרשה.

• רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו.

קוניא - פליגי בה ר"א ורבינא , חד אמר: כתחלתו, וחד אמר: כסופו.

והלכתא: כסופו.

• איבעיא להו: משכנתא, מאי? מבר"א: אבא משכן לו עכו"ם כוס כסף והטבילו ושתה בו ואיני יודע אי משום דקסבר: משכנתא כמכר או משום שראה לעכו"ם דדעתו לשקע המשכון אצלו

• ת"ר: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן מטבילן והן טהורין;

דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן ומטבילן והם טהורין;

דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן ומטבילן והן טהורין;

דברים שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן טהורין.

וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן תני חדא: אסור, ותניא אידך: מותר!

- ל"ק: הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם - אסור, הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם - מותר.

ולמ"ד נותן טעם לפגם מותר, רחבדר"ה: גיעולי עכו"ם דאסר רחמנא דווקא בקדירה בת יומה דלאו נ"ט לפגם הוא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום