עבודה זרה דף עג עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

• איתמר: יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים, אמר חזקיה: הגדילו באיסור.

אסור, הגדילו בהיתר - מותר; ולרי"ו: אפי' הגדילו באיסור - מותר.

א"ל רי"ר לר'ז: לימא, חזקיה ור' יוחנן בפלוגתא דר"א ורבנן קמיפלגי!

דתנן: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו - ר"א אומר: אחר אחרון אני בא, וחכ"א: בין שנפל איסור בתחלה ובין בסוף, אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ!

ודחי' דהא אמר אביי: דווקא בשקדם וסילק את האיסור, אבל לא קדם וסילק האיסור אסור, חזקיה דאמר כמאן?

- אלא, הכא ברואין קמיפלגי, לחזקיה לית ליה רואין, לרי"ו אית ליה.

והך דר"א הקשה לרי"ו: שני כוסות, אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן ועירבן זה בזה, מהו? ולא פשט לו - מ"מ בסוף פשט לו וכן איתמר מדרי'ו: ב' כוסות, אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן ועירבן זה בזה, רואין את ההיתר כאילו אינו, והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו.

א. זה הכלל: מין במינו - במשהו, שלא במינו - בנותן טעם.

• רב ושמואל: כל איסורין שבתורה, במינן במשהו, שלא במינן בנ"ט;

זה הכלל - לאתויי כל איסורין שבתורה.

• ר' יוחנן ור"ל: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך,

במינן - במשהו, ושלא במינן - בנותן טעם וזה הכלל - לאתויי טבל.

• ת"כ דרב ושמואל: כל איסורין שבתורה, במינן - במשהו, שלא במינן - בנותן טעם.

• ת"כ דרי"ו ור"ל: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם,

חוץ מטבל ויין נסך, במינן - במשהו, שלא במינן - בנותן טעם.

יין נסך- משום חומרא דעבודת כוכבים,

טבל - כהיתירו כך איסורו, כדשמואל: חטה אחת פוטרת את הכרי;

ותנ"ה במה אמרו: טבל אוסר בכל שהוא? במינו, שלא במינו - בנותן טעם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום