בבא בתרא דף קעה עמוד א

פרק עשירי

אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו, ה"נ אדם עשוי שלא להשביע את עצמו.

ודחי': כי קאמר ר"ה שם שהפלוני מחזיק בשטר שהשכ''מ חייב לו

מכלל דרב ושמואל דלא מחזיק שטר, ואמר תנו נותנין? מלוה על פה הוא?! שאינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות.

אלא ר"נ: שניהם דנקיט שטר, ולא קשיא: הא דמקויים, הא דלא מקויים.

אמר תנו – קיים לשטר, לא אמר תנו - לא קיים לשטרו.

רבה: שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי, ואמרו יתומין: חזר ואמר לנו אבא פרעתי - נאמנין, דנזכר.

תנו מנה לפלוני, ואמרו יתומין: חזר ואמר אבא פרעתי אין נאמנין, דאי היה פורע לא היה אומר תנו.

צריך שיאמר כתובו, או לא? אדם משטה בשעת מיתה, או לא?

- הדר פשטה: אין אדם משטה בשעת מיתה, ודברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו.

המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים,

על ידי עדים גובין מנכסים בני חורין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום