בבא בתרא דף קעד עמוד ב

פרק עשירי

נפק''מ: כשחייב מודה. א"נ: שנידוהו ומת בנידויו.

שלחו מתם: נידוהו ומת בנידויו, הלכתא כרהבדר"י שאפשר לגבות מהיתומים

מיתיבי: שט''ח שיוצא מתח"י ערב אינו גובה, ואם כתוב בו התקבלתי ממך - גובה.

לרהבדר"י: משכח"ל כשחייב מודה, לר"פ: לכך טרח וכתב לו התקבלתי.

ערב ישראל שפרע לגוי קודם שיתבע את היתומים

אבימי: אף למ''ד: חיישינן לצררי ה"מ ישראל, אבל גוי כיון שהולך לערב - לא חיישינן לצררי.

ר''א לר'מ אדרבה: אפילו למ"ד: לא חיישינן לצררי ה''מ ישראל, אבל גוי כיון שדינם שהולכים אחר הערב, אי לא שהתפיסו משכון מתחילה לא היה ערב.

משה בר עצרי היה ערב כתובת כלתו ר"ה בנו: היה ת"ח ודחוק,

אביי אם אין אחד שיתן עצה לר"ה שיגרשה לאשתו ותגבה כתובה מאביה, ואח"כ נחזירה א"ל רבא: והא ידירנה הנאה תנן.

א"ל אביי: אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש? לסוף איגלאי מילתא דכהן הוא.

אמר אביי היינו דאמרי אינשי: העניות הולכת אחר העני.

והא דאביי דאיזה רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי' כרשב"ג

בנו שאני, ות''ח שאני.

ואפי' דערב הוא שאינו משתעבד - קבלן היה ומשתעבד.

ואפי' למ''ד: קבלן דכתובה אף דאין לו נכסי לבעל משתעבד - שפיר,

ולמ"ד: אי יש לו משתעבד, אי אין לו לא משתעבד

א. היה לו ואישתדוף. ב. אבא לגבי בנו תמיד משעבד נפשו,

דאיתמר: ערב דכתובה לכו''ע לא משתעבד, קבלן דבעל חוב לכו''ע משתעבד,

קבלן דכתובה וערב דבעל חוב

- חלקו: אי יש לו נכסי ללוה - משתעבד, אי אין לו לא משתעבד.

ומר סבר: בין יש לו ובין אין לו - משתעבד.

והלכתא: ערב, בין יש לו ובין אין לו - משתעבד, חוץ מערב דכתובה,

דאף דיש לבעל - לא משתעבד, שרק עשה מצוה ולא החסירה.

ר''ה נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש.

מתקיף ר"נ: וכי אדם עושה קנוניא על בניו? דרב ושמואל שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי, אמר תנו - נותנין, לא אמר תנו - אין נותנין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום