בבא בתרא דף קעה עמוד ב

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין.

ערב היוצא לאחר חיתום שטרות - גובה מנכסים בני חורין.

מעשה ובא לפני ר' ישמעאל, ואמר: גובה מנכסים בני חורין.

א''ל בן ננס: אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.

אמר לו: למה? אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך - פטור, שלא על אמונתו הלוהו.

אלא איזה הוא ערב שהוא חייב? הלוהו ואני נותן לך - חייב, שכן על אמונתו הלוהו.

ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע, והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס.

דבר תורה, אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ

עולא גובה מנכסים משועבדים, דשעבודא דאורייתא,

והטעם שמלוה ע''פ גובה רק מבני חורין משום הפסד דלקוחות.

אבל מלוה בשטר - הם שהפסידו עצמם

ורבה דבר תורה, אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע''פ גובה רק מנכסים בני חורין, דשעבוד לא דאורייתא, והך דאמרו: דמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. אבל מלווה על פה אין לו קול

והך דרבה: גבו קרקע יש לו, גבו מעות אין לו. טעמא דבני מערבא אמר והוא אינו סובר כן [דא"א להפוך דעתם]

רב ושמואל מלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, דשעבודא לאו דאורייתא.

ורי"ו ורשב"ל מלוה ע''פ גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות, דשעבוד דאורייתא.

מיתיבי: החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו - פטור.

ולא עוד, אלא שאם מת השור - יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו.

ר"א מרב: בשעמד בדין, והך דהרגו היינו שעשאו טרפה.

והך דר"נ ד'מת וקברו - שם, שיושבים הדיינים על פי הבור וחייבוהו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום