בבא בתרא דף כא עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

רבא: מתקנת יב"ג ואילך ממטינן ינוקא רק מביהכנ"ס לביהכנ"ס ובדלא מפסק הנהר ורק אם יש גשר רחב ולא צר.

רבא: מקרי דרדקי כ"ה ינוקי, ובחמישים מושיבים ב' כיתות,

ובארבעים מעמידים ריש דוכנא, ומסייעין לו בעוזר.

רבא: לא מסלקים למלמד תינוקות אם יש שגורס טוב ממנו שמא יבוא להתרשל.

ולר''ד מנהרדעא: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה.

רבא: מושיבים אחד דגריס אף דלא דייק, ולא גריס דשבשתא ממילא נפקא.

ולר''ד מנהרדעא: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על

וכמו שיואב חשב לקרוא ד' עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, וכששמע שכך רבו א"ל דלא השגיח בו לקח חרב להורגו, ד'אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה. וכשביקש להשאר בארור א"ל 'וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם',

א''ד: הרגו, וא''ד: לא הרגו.

רבא: מלמד ינוקא, שתלא, שוחט, אומנא, וסופר העיר כמותרין ועומדין.

כללא דמילתא: כל פסידא דלא הדר כמותרה הוא

ר"ה: בן מבוי שהעמיד ריחיים אצל רייחיים של חבירו דינא הוא שיכול לעכב עליו דא"ל: פסקת לחיותי.

ואין להוכיח מזה שמרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג-עד פרסה

דשאני דגים, דיהבי סייארא [ומגיעים מחמתו וכבר נתן לב אליהם].

ואין להוכיח דס''ל כר"י לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו,

- דאפי' כרבנן דא"ל אתה חלק שקדים משא"כ כאן אפי' רבנן מודו דפסקת לחיותי.

והך דעושה אדם חנות או מרחץ בצד חנותו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו דאתה עושה בתוך שלך ואני עושה בשלי.

- תנאי היא. דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו, רשב"ג: אף לשכנו כופה.

מי יכול למנוע את השני מלפתוח

רהבדר"י בן העיר על בן עיר אחרת יכול לעכב,

ואי שייך באותם מיסים אין יכול מעכב, ובני מבוי מצי מעכבא

בן מבוי על בן בן מבוי שלו – אין יכול לעכב.

בעי רהבדר"י: בן מבוי על בן מבוי אחר מאי. תיקו. וקימ''ל כר''ה דבתראה]

ומודה ר''ה במלמד תינוקות שאין יכול לעכב, דקנאת סופרים תרבה חכמה. [ולכך מושיבין סופר בצד סופר]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום