בבא בתרא דף כד עמוד ב

פרק שני

ז. נאדת יין שנמצאו בכרמי ישראל התירם רבא ולא חשש לנסך

לא מצד שהלך אחר הקרוב אלא רוב השופכים לנאדות ישראל הם

ודווקא בגדולים, אבל בקטנים תולים בעוברי דרכים עכו"ם,

ואם יש עם הגדולים קטנים, תלינן בישראל ולאזן במשקל נעשו

מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה, ובחרוב ובשקמה נ' אמה.

אבא שאול: כל אילן סרק נ' אמה.

אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים,

ספק זה קדם וספק זה קדם - קוצץ ואינו נותן דמים.

עולא: למ"ד עושין שדה מגרש ומגרש שדה – כאן משום נויי העיר.

ואף לרבנן דאין עושין שדה מגרש ה"מ זרעים אבל אילנות כן מצד נוי העיר

ומוכח לחלק בין זרעים לאילנות דקרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה,

נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור, ניטע רובו הרי הוא כחצר ומותר.

משא"כ גבי בור קוצץ ונותן דמים, שהיזק יחיד הוא.

והך דבקדם אילן קודם קוצץ ואח"כ דמים כר"כ דקידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא.

משא"כ בבור בספק לא יקוץ דלא למיקץ קאי, אבל בעיר דלמיקץ קאי, ה"נ ספיקו, ולגבי דמים אמרינן דאייתי ראיה ושקול.

מרחיקין את גורן קבוע מן העיר חמשים אמה.

לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו - אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח,

ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק.

- לאביי: אתאן לגורן שאינו קבוע. כריב"ח: שאינו זורה ברחת.

רב אשי: סיפא טעמא דרישא דהיינו כדי שלא יזיק

והך דכן מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו נ' אמה, כדי שלא יזיק.

לאביי: קשואיו ודלועיו שהאבקה מקלקלת, נירו שעושה הרבה גלל

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום