בבא בתרא דף עב עמוד ב

פרק רביעי

• והך דסיפא: ולא עוד, אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע,

כשפודה האילנות בשוייהן, וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף.

אזיל כר"ש

ואין להקשות דא''כ ליזיל אחר פדיון וניפרקו אגב ארעייהו,

דלר"ש לאו פדוי הוא וקרא דריש כדלקמן

דתניא: לוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו, תהא לפניו כשדה אחוזה.

ר"י ור"ש: 'ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו',

שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה,

מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו, ואח"כ הקדיש, תהא לפניו כשדה אחוזה

ר"מ: 'ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו', יצתה זו שהיא שדה אחוזה.

ולר"י ולר"ש בכה"ג א"צ קרא, והיינו מטעמא דהולכים אחר פדיון.

רנב"י: לעולם בעלמא ר"י ורבי שמעון לא הולכים אחר פדיון,

והכא קרא דרוש: אשר לא מ'שדה' אחוזתו יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה.

תורת אילן עליו, שאם הקדיש או מכר שני אילנות וזה- יש לו קרקע.

תורת קרקע עליו, דלא מזדבן אגב ארעא.

תורת עומר עליו, דשני עומרים שכחה, שנים והוא - אינן שכחה.

תורת גדיש עליו, דתנן: עומר שיש בו סאתים שכחו - אין שכחה.

רבב"ח מר"ל: חרוב המורכב וסדן השקמה - באנו למחלוקת רמבר"י ורבנן.

ולא אמרי' מחלוקת ר"ש ורבנן הא קמ"ל, דרמבר"י כר"ש ס"ל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום