לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

בבא קמא דף קיט עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. ולא לוקחין משומרי פירות עצים ופירות

רב: קנה חבילי זמורות מאריס, א"ל אביי: והא תנן שאסור

א"ל רב: ה"מ בשומר אין לו בגוף הארץ כלום, אבל אריס שיש לו, מעצמו מכר.

ת"ר: שומרי פירות, לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם, וכולן שאמרו הטמן - אסור.

לוקחין מהן מפתח הגינה, אבל לא מאחורי הגינה.

גזלן, מאימת מותר לקנות הימנו?

לרב: עד שתהא רוב משלו, שמואל וכן הורה ר"י: אפילו מיעוט שלו.

ממון מסור

ר''ה ור''י: חד אמר: מותר לאבדו ביד, - שלא יהא ממונו חמור מגופו.

וחד אמר: אסור לאבדו, שמא יהיה לו זרע טוב וכתיב: 'יכין רשע וצדיק ילבש'.

אריסו של ר"ח: נתן לו רק חצי ולא שני שליש כמקובל -סלקו, ואמר וצפון לצדיק חיל חוטא.

ר''ה ור''ח: אי נפשו דנגזל, ד'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח'.

או נפשו של גזלן, ד'אל תגזול דל וגו' וקבע את קובעיהם נפש'.

ואידך: 'הך נפש בעליו יקח!- בעליו דהשתא.

ואידך: הך מה טעם 'וקבע את קובעיהם משום דקבעי נפש'.

רי"ו: כל הגוזל את חבירו שו"פ כאילו נוטל נשמתו ממנו,

ד'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח', [ואפי' נפש בניו ובנותיו] דואומר: 'ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך',

ואף כשנתן ממון - מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם,

ואף בגרמא - אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים.

דוכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.

ד. אבל לוקחין מן הנשים.

ת"ר: לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל,

אבל לא יינות ושמנים וסלתות, ולא מן העבדים, ולא מן התינוקות.

אבא שאול: מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר, כדי לעשות כפה לראשה.

ד. וכולן שאמרו להטמין - אסור.

גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט, אבל לא דבר מרובה.

והבדדין לוקחין מהן זיתים במידה ושמן במידה, ולא במועט.

רשב"ג: לוקחין מנשים זיתים במועד בגליל העליון,

שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו,

ונותן לאשתו ומוכרת.

רבינא: הזדמן לבי מחוזא, וכשבאו נשות מחוזא והביאו לו שרשראות וצמידים קיבל מהם דנקרא אצלם דבר מועט לפי שהם עשירים

מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו, והסורק מוציא -אלו של בעה"ב.

כובס נוטל ג' חוטין והן שלו, יתר מכן - הרי אלו של בעה"ב,

אם היה שחור ע"ג הלבן - נוטל את הכל והן שלו.

החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו, ומטלית שהיא ג' על ג' - הרי אלו של בעה"ב.

מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו, ובכשיל - של בעה"ב,

ואם היה עושה אצל בעה"ב - אף הנסרים של בעה"ב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום