בבא קמא דף קיח עמוד ב

פרק עשירי

רבא טעם ר''ח: הואיל והגנב לימדה לצאת החוצה, ולרבא: מנין פוטר

והך דרבא: דמי שראה לחבירו שלקח שה מעדרו ע"מ לגנוב והרים בו הקול והשליכה ולא ידע בעל השה אם הגנב החזיר או לא ומת אח"כ חייב הגנב באחריות.

- שם מדובר: דלא מני [ולכך יתחייב] משא"כ היכן שמנה.

והך דרב: דהחזירו לעדר שבמדבר יצא! רחב"א: מודה רב ברקועתא טלוא.

וכתנאי: הגונב טלה מן העדר, וסלע מן הכיס

לרי"ש: יחזיר למקום שגנב, לר"ע: צריך דעת בעלים.

סברוה: דכו"ע סברו כרי"צ: דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.

ובסלע לדעת ובפלוגתת רב ושמואל

- ודחי': לא בטלה שלא לדעת, ובמחלוקת ר"ח ורי"ו.

ר"ז מדרבא: לכו'ע בשומר שגנב מרשות בעלים כדר"ח,

וכאן חלקו בשומר שגנב מרשותו שיחזיר למקום שגנב,

לר"ע: כלתה לו שמירתו, ולרי"ש: לא כלתה לו שמירתו.

דתניא: הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא, ותניא אידך: לא יצא.

סברוה, דכ"ע: כרי''צ: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה וחלקו אם מנין פוטר

- ודחי': אי ס"ל כרי"צ: לכ"ע: מנין פוטר, א. אלא חלקו: אי ס''ל כרי''צ או לא.

ב. כו''ע כרי''צ, כאן שמנה הגזלן ושם לו בכיס, והא שמנה ושם בידו

ג.: בשניהם מנה הגזלן והכניס לכיסו של הנגזל,

כאן שיש לו כסף אחר בכיסו, כאן שאין לו כסף אחר בכיסו.

אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים,

ולא משומרי פירות - עצים ופירות.

אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה, וכלי פשתן בגליל, ועגלים בשרון. וכולן שאמרו להטמין - אסור.

ולוקחין ביצים ותרנגולין מכל מקום.

ת"ר: אין לוקחין מן הרועים עזים גדיים, וגיזין ותלושין של צמר,

אבל לוקחין מהן תפורין מפני שהן שלהן.

ולוקחין מהן חלב וגבינה במדבר ולא בישוב.

ולוקחין מהן ד' וה' צאן, ד' וה' גיזין, אבל לא שתי צאן ולא שתי גיזין.

ר"י: בייתות לוקחין מהן, מדבריות אין לוקחין מהן.

כללו של דבר: כל שהרועה מוכר ובעה"ב מרגיש בו - לוקחין מהן, אין מרגיש בו - אין לוקחין מהן.

• אמר מר: לוקחין מהן ד' וה' צאן, ד' וה' גיזין.

א. היינו ד' מתוך חמשה

ב. א"ד מר"ח: ארבעה מעדר קטן, וחמש מעדר גדול.

והך: דמסיפא משמע אבל שלוש כן היינו בברייתא והך דמרישא לא היינו בכחושות

איבעיא להו: ר"י ארישא קאי ולחומרא, דלוקחין מהן ארבעה וחמשה צאן, היינו בייתות, אבל מדבריות אפילו דו"ה לא,

או אסיפא ולקולא, דאבל לא שתי צאן ולא שתי גיזין,

היינו מדבריות, אבל בייתות שתים גם לוקחין.

ת"ש דר''י: לוקחין בייתות מהן ולא מדבריות, ובכל מקום לוקחין דו"ה צאן

שאמר בכל מקום, ש"מ אסיפא קאי ולקולא, ש"מ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום