בבא קמא דף קיח עמוד א

פרק עשירי

הגוזל את חבירו, או שהלוה הימנו, או שהפקיד לו בישוב - לא יחזיר לו במדבר, על מנת לצאת במדבר - יחזיר לו במדבר.

אביי ה''ק: מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום, אבידה ופקדון רק במקומן.

דא"ל: שיהא פקדון אצלך שאני יוצא למדבר

- וא"ל הוא: אני רוצה לצאת למדבר אם אתה רוצה שאחזיר לך, שם אחזירוהחידוש שאף שלא התנה כן בפירוש

האומר לחבירו גזלתיך, הלויתני, הפקדת אצלי,

ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך - חייב לשלם.

אמר לו איני יודע אם גזלתיך, אם הלויתני, אם הפקדת אצלי - פטור מלשלם.

ר"ה ור'י': חייב דברי ושמא - ברי עדיף. ר"נ ורי"ו: פטור, אוקי ממון בחזקת מריה.

• תנן: אבל אם אמר לו איני יודע אם הלויתני - פטור.- כשלא תבעו

וברישא מדובר - כשבא לצאת ידי שמים.

וכן מרי'ו: מנה לי בידך, והלה אומר א''י חייב -מדובר בבא לצאת יד"ש.

הגונב טלה מן העדר והחזירו, ומת או נגנב - חייב באחריותו.

לא ידעו בעלים בגניבתו ולא בחזירתו, ומנו את הצאן ושלימה היא - פטור.

א. רב: לדעת [בעלים]- צריך דעת [בחזרה], שלא לדעת - מנין פוטר,

והך: דמנו את הצאן והיא שלימה - אסיפא.

ב. ושמואל: בין לדעת בין שלא לדעת - מנין פוטר,

וכי תני: ומנו והיא שלימה פטור - אכולה.

ג. ורי"ו: לדעת - מנין פוטר, שלא לדעת- אפי' מנין לא צריך,

וכי תני: ומנו את הצאן והיא שלימה - ארישא.

ד. ר"ח: לדעת מנין פוטר, שלא לדעת צריך דעת,

וכי תני: מנו את הצאן והיא שלימה - ארישא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום