בבא קמא דף קיט עמוד ב

פרק עשירי

ת"ר: לוקחין מוכין מן הכובס, מפני שהן שלו.

הכובס נוטל שני חוטין [באלימי] העליונים והן שלו. ובקטנים ג'

ולא יטיל בו יותר משלשה חובין לולאות-,

ולא יסרוק הבגד בגלימא לשתיו אלא לערבו, אבל בסרבלא לשתיו

ומשוהו לארכו אבל לא לרחבו, ואם בא להשוותו עד טפח רשאי.

ומשויהו לארכו ולא לרחבו. היינו בגלימא, אבל בחגורה לאורכו

• ת"ר: אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני שאינו שלו,

ובמקום שנהגו להיות שלו - לוקחין. ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין, - שקונה בשינוי.

• ת"ר: אין לוקחין מגרדי אירין, נירין, פונקלין, ושיורי פקיעות.

אבל לוקחין מהן בגד מנומר, ערב ושתי, טווי ואריג [-תיכי ].

• ת"ר: אין לוקחין מן הצבע אותות, דוגמות, תלושים של צמר,

אבל לוקחין מהן בגד צבוע, טווי בגדים היינו נמטי לבד צמר שאינו טווי

• ת"ר: הנותן דעורות לעבדן, הקיצועין והתלושין הרי אלו של בעה"ב, והעולה ומשטף במים - הרי אלו שלו.

א"ר יהודה: קצרא שמיה [כובס], וקצרא לוקח [שמה שמקצר שלו].

א"ר יהודה: הכל עולין מלא קשר גודל למנין תכלת, ויצחק בני מקפיד עליהם ומסירם.

וכמה לתפור? א"ר אסי: מלא מחט חוץ למחט.

• איבעיא להו: מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט, או מלא מחט וחוץ למחט משהו?

ת"ש, דתניא: חייט ששייר חוט פחות מכדי לתפור בו, ומטלית פחותה מג' על ג', רק בזמן שבעה"ב מקפיד עליהן -של בעה"ב, ואם לאו הרי אלו שלו

ש"מ: מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט, ש"מ. ופחות מכך ראוי לסיכה

ורמינהי: מה שהחרש מוציא במעצד, והנפסק במגירה הרי אלו של בעה"ב,

והיוצא מתחת מקדח ומתחת רהיטני, והנגרר במגירה הרי אלו שלו!

- רבא: במקום התנא שלנו יש שני גרזנים, לגדול קוראים כשיל ולקטן מעצד

במקום התנא גרזן אחד [גדול] יש ושמו מעצד .

• ת"ר: מסתתי אבנים - אין בהם משום גזל.

מפסגי אילנות וכדו' רק אם בעה"ב מקפיד עליהם יש בהן משום גזל

ר''י: כשות וחזיז- רק במקום דקפדי יש בהן משום גזל.

רבינא: ומתא מחסיא - מקום דקפדי הוא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום