בבא קמא דף קיז עמוד א
פרק עשירי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
דתניא: בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך, חזרו לומר אף המדמע.
חזרו אין, לא חזרו לא, - משום דקנס הוא, ולא גמרינן ממנו.
ודחי': דבתחילה סברו דחששו רק להפסד מרובה
ובסוף סברו דאף להפסד מועט חששו
והך: דבראשונה היו אומרים המטמא והמדמע, חזרו לומר אף המנסך.
דבראשונה: סברו כר''א דזרק חץ מתחילת ארבע ולבסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור, שהרי עקירה צורך הנחה היא, ומתחייב בנפשו.
ולבסוף: סברו כרי''ר חיוב ממון משעת הגבהה, מתחייב בנפשו רק מניסוך.
ב. רהב"י לרבא: ישראל שאנסוהו גויים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו,
א"ל: החזר ממון לבעליו,
דתניא: ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו - פטור,
ואם נטל ונתן ביד חייב. רבה: אם הראה מעצמו, כנשא ונתן ביד.
ג. רב אשי: פטר לזה שאנסוהו גויים ליטול ביד יין של רמבדר''פ
דשם העמידוהו עליו מתחילה - וכשרוף הוא
שאלו ר"א: א''ל אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול ענבים והושיט לו - חייב!
- שם: עמדו בשני צידי הנהר. וכן משמע מלשון הושיט ולא תן - ש"מ
רשת דגים שרבו עליה של מי היא ומסרה לגובה מס המלך,
ד. אביי: יכול לומר אני את שלי מסרתי.
א"ל רבא: מנדים אותו, עד שיוציא הרשת מהגוי ויבוא בדין
ה. רב: לאחד שרצה למסור תבן חבירו, א''ל אל תמסור אל תמסור, ואמר אותו אחד שיראה גם יראה. ישב ר"כ לפני רב שבר מפרקתו והרגו,
קרי רב עליו: בניך עולפו... כתוא מכמר' מה תוא שנפל במכמר אין מרחמין עליו
אף ממון ישראל שנפל ביד גויים אין מרחמין עליו.
א"ל רב: כהנא, עד עכשיו היו פרסאי דלא קפדי אשפ"ד, עכשיו יש יוונים דקפדי ואמרי רציחה רציחה קום עלה לארץ ישראל, וקבל עלך שלא תקשה לרי"ו שבע שנין. מצאו לר"ל דישב ולימד לרבנן שיעורו של רי''ו ושאל היכן ר''ל, שיש לו קושית אלו ותירוצים אלו,
אר''ל לרי''ו: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר.
למחר הושיבוהו בשורה ראשונה לפני רי"ו אמר שמועה אחר שמועה
ולא הקשה הושיבהו שורה שביעית עד שישב בשורה אחרונה
א"ל רי"ו: לרשב''ל: ארי שאמרת נעשה שועל!
אמר: יהי רצון שאותם שבע שורות יהיו חילוף לשבע שנים שאמר לי רב שלא לשאול, קם על רגליו ביקש מרי"ו שיחזור על שמועה ראשונה וחזר והקשה ר"כ וקידמו שורה אחר שורה,
רי"ו היה יושב על שבעה שטיחים ובכל קושייה ביקש שיוציאו שטיח אחד תחתיו עד שהוציאו את כולם מתחתיו וישב על הארץ
רי"ו היה אדם מבוגר וגבותיו ארוכות א"ל דלו מעיני ואראהו, דלו במזלגות כסף וראה שקרועה שפתו חשב שמחייך בו חלשה דעתו ונפטר ר"כ.
למחר א"ל רי"ו: לרבנן ראיתים לבבלי כיצד נהג בי אמרו לו שכך הוא שנקרעו שפתיו
עלה למערתו, וראה שסובב אותה נחש א"ל נחש נחש פתח פיך ויכנס הרב אצל התלמיד ולא פתח, יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. יכנס תלמיד אצל הרב, פתח לו, ביקש רחמים והעמידו
א"ל: אי ידעתי דרכי דמר כן לא חלשה דעתי עכשיו יבוא נא עמי
א"ל: אי תבטיחני שלא אמות עוד ממה שאקשה אלך, ואם לאו לאו, הואיל וחליף שעתא חליף.
הבטיחו והעמידו ושאל רי"ו כל ספיקותיו ופשטם ר"כ
היינו דארי''ו: דילכון [בני א"י הסבורים שתורה שלכם] אמרי? דילהון היא [של בני בבל!]
ו. אותו: שהראה למסור תכשיט משי של ר' אבא,
וישב ר' אילעא לפני רחב"פ ורי"נ ור"אי שחשבו לחייבו
מדתנן: דן את הדין, זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אף דיבור בעלמא
א"ל ר"א מרב: והוא שנשא ונתן ביד!
א''ל: לך לרשב''א וראב''פ דדייני דין דגרמי. וחייבו ממתני'
דאם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר, ואוקימנא בהראהו.
ז. רבה: פטר לזה שהפקידו אצלו כוס כסף ועלו גנבים אצלו והביא להם
א"ל אביי: האי מציל עצמו בממון חבירו הוא![ויש לחייבו ולמסקנא רק בעשיר]
אלא א"ר אשי: אי אדם אמיד הוא על דעת כספו באו, ואי לא על דעת הגביע באו.
ח. רבא: פטר לזה שהפקידו אצלו ארנק דפדיון שבויים והביא לגנבים שבאו.
א"ל אביי: והא מציל עצמו בממון חבירו הוא!
א"ל: אין לך פדיון שבויים גדול מזה.
ט. רבה: פטר לזה שדחף חמור חבירו מהספינה לנהר שלא תטבע
א"ל אביי: והא מציל עצמו בממון חבירו הוא!
א"ל: זה מעיקרא רודף היה ששם את החמור שלו על הספינה.
ורבה לשיטתו: דרודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את הכלים,
בין של נרדף בין של כל אדם - פטור, שהרי מתחייב בנפשו.
ונרדף ששיבר כלים של רודף פטור, לא יהא ממונו חביב מגופו,
אבל של כל אדם - חייב, דאסור להציל עצמו בממון חבירו.
ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין של כל אדם - פטור, ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף.
שטפה נהר, אומר לו הרי שלך לפניך.
הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר,
לר"א: חייב להעמיד לו שדה אחר, וחכ"א: אומר לו הרי שלך לפניך.
ר"א דרש: ריבויי ומיעוטי: וכחש בעמיתו - ריבוי, בפקדון - מיעט, כל אשר ישבע עליו לשקר - חזר וריבה,
ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל, לכל מילי, ומיעט שטרות.
ורבנן דרשי: כללי ופרטי: וכחש - כלל, בפקדון - פרט, או מכל - חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון,
יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות,
יצאו שטרות - שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון.
• והדתניא: הגוזל את הפרה ושטפה נהר
לר'א: חייב להעמיד לו פרה, וחכ"א: אומר לו הרי שלך לפניך,
ר"פ: שגזל שדה ופרה רבוצה בו ושטפה נהר, והפרה כקרקע,
ר"א לשיטתו: שדה נגזלת וקנה הפרה עמה, ורבנן לשיטתם שלא קונה כלל.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום