בכורות דף ב עמוד א

פרק ראשון

פרק ראשון - הלוקח עובר חמורו

הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי, המשתתף לו, והמקבל הימנו, והנותן לו בקבלה - פטור מן הבכורה, שנאמר: בישראל - אבל לא באחרים:

וצריכי: מוכר אף שמפקיע מקדושה, הייתי אומר שנקנסנו, קמ"ל שפטור

והמשתתף לו: לאפוקי מדר"י דאמר: שותפות נכרי חייבת בבכורה,

והמקבל - משום סיפא דהנותן בקבלה, שהייתי אומר: הואיל ועיקר בהמה של ישראל היא נקנסנו שמא יחליף, קמ"ל שלא

תנן שם: ר' יהודה מתיר למכור לנכרי בשבורה, בן בתירא מתיר בסוס.

איבעיא להו: דין עובר לר''י

אם הטעם משום שבורה, גם עובר הוא שבור או מצד שאי''ז דרכו אבל עובר כן דרכו

ת"ש: א. והמוכר לו אף שאינו רשאי ולכאו' ר''י לא חלק - משמע שאסור

ודחי' דליטעמיך המשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, שלא שנה מחלוקתו, כך גם שלא חולק? אלא חולק ולא שנה, גם כאן - ר"י חלק ולא שנה.

ת"ש: ב. המקבל בהמה מנכרי וילדה מעלין אותו בשוויו, ונותן חצי דמיו לכהן.

והנותן לו בקבלה, אף שאינו רשאי קונסים אותו עד עשרה בדמיו[ה], ונותן כל דמיו לכהן.

לא על העובר מיירי אלא על הבהמה, ושנה 'דמיה', וזה שנותן לכהן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום