בכורות דף ג עמוד ב

פרק ראשון

א"ל: כך ארי"ו: אפי' מום קל.

והדתנן: רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל - פטורה מן הבכורה,

ואם יש בו מקצת סימנין - חייב, מום קבוע הוא לשחוט עליו [אף לביהמ"ק],

מום קל - קמ"ל כדר"ה [שאפי' בשותפות באוזן], ולהוציא מדר"ח ורבא [שצריך במקום שנעשה טריפה]

מום קבוע - מה קמ"ל? שכיון שנשתנה הרי הוא מום?

תנינא: ופיו דומה כשל חזיר: הרי זה מום! ואפי' דנשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה

הרי כבר שנינו: עינו אחת גדולה ואחת קטנה, ושנו: גדולה גדולה כשל עגל, וקטנה כשל אווז,

גדולה כשל עגל יש במינו קדוש בבכורה!

- שם הוא מום לא מצד שנשתנה, אלא מצד שהוא שרוע [שאין אבריה שווים]

כך גם מסתבר, ששנינו: מומין אלו, בין קבועין בין עוברין - פוסלין,

יתר עליהן, אדם, עיניו שתיהן גדולות, שתיהן קטנות,

אצל אדם: 'אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן', שצריך איש שוה בזרעו של אהרן,

אבל בהמה: שתיהן גדולות שתיהן קטנות גם אינו מום,

ודחי' שלעולם מצד שינוי שהוא מום, אבל בשתיהן גדולות אפשר מצד בריאות או רזון יתירים

אותה גיורת שהיו מוסרין לה אחיה בהמות לפיטום תמורת חצי הולדות, ושאלה את רבא אם חייבת, וא"ל שלא חוששים לשיטת ר"י ששותפות עכו"ם חייבת בבכורה [אלא פטורה]

רמב"ר היתה לו בהמה, והקנה אוזנה לנכרי, ואסר להם בגיזה ועבודה, ונתן לכהנים, וכלו בהמותיו

ומה שהקנה האוזן משום שחשש שיבוא בהם לידי תקלה, ומ"מ כלו בהמותיו משום שמפקיע את קדושתם

והך דר"י: מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם!

א. שם מקדושת מזבח מפקיע ולא מקדושת כהן

ואב"א: רמב"ר ידע להקנות בקנין גמור, אלא אחר שעלול לראותו נוהג כן ויחשוב שדי בזה ויבוא לידי תקלה

כהנים ולוים - פטורין, מק"ו,

אם פטרו את של ישראל במדבר - דין הוא שיפטרו את של עצמן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום