חגיגה דף כב עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ב. רבא: שמא יטביל מחטין בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד,

ותנן: עירוב מקוואות כשפופרת הנוד,

ושיטתו כרב"א: שאחת עשרה מעלות שנו כאן, שהטעמים שונים.

ו' ראשונות בין קודש בין חולין על טהר"ק,

ה' אחרונות רק לקודש.

ונפק"מ: 'סל וגרגותני' שמילאם בכלים והטבילם,

לר' אילא: יש חציצה לקודש,

לרבא: אין חשש, ש'סל וגרגותני' תמיד יש שפופרת הנוד - ותנאי היא.

רבא לשיטתו א. 'סל וגרגותני' ובתוכן כלים והטביל - טהורים לקודש,

ב. מקוה שחילקו ב'סל וגרגותני' - פסול לטבילה, וכקרקע שמחולחלת.

ג. בכלי טמא - מיגו שמועיל לו מועיל לכלים שבתוכו -

דתנן: דלי [טמא] שמלא בכלים והטבילן - טהורים, במיגו,

ואם א"צ להטבילו [שטהור] - עד שיהא כשפופרת הנוד.

הטעם שבתרומה לא גזרו על כלי בתוך כלי

שחברים בקיאים בדיני חציצה ובשפופרת הנוד,

אלא שבקודש חששו שע"ה יראה ויטביל - ומקבלים ממנו משום איבה, כריו"ס: שנאמנין על טהרת יין ושמן למנחות, שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו, ופרה אדומה לעצמו,

אבל בתרומה - לא מקבלים מע''ה, [שהע''ה מביא לכהן ע''ה].

ר"פ: האידנא שמקבלים עדות מע"ה - כריו"ס.

אם אין חוששים שחבר ישאל כלים מע"ה?

ויקשה מדתנן: כלי חרס מציל לב''ה: על הכל, בצמיד פתיל או בארובה

ולב''ש: רק על אוכלים ומשקים, וכלי חרס.

רי"ה: בושני מדבריכם ב"ש, אפשר אשה לשה בעריבה - אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור? שהכלי חוצץ לגבי האוכל ולא לגבם

והסביר א': תלמידי ב"ש: הטעם משום שכלי ע"ה טמאים, ואינו משגיח עליך, ואין כלי טמא חוצץ, וחוששים שהחבר ישאל ממנו, אבל אוכלים ומשקים טיהרו רק לע"ה שזה אין החבר שואל,

רי"ה: על קברי ב"ש: נעניתי לכם עצמות ב''ש.

ומתרצים: שאמנם שואלים מע"ה, אבל מטבילים אותם,

והחשש בכלי חרס צמיד פתיל הוא: שהזאת טמא מת היא 'שלישי ושביעי', ולז' ימים לא משאילים, וממילא לא יזו, אבל יטבילו

אם אין ע"ה נאמן לומר שהטביל?

ויקשה מדתניא: שנאמנים על טבילה מטומאת מת,

לאביי: אמנים על טבילת גופו, ולא על טבילת כלים,

לרבא: גם בכלי נאמן, כשאמר שלא הטביל כלי בכלי כלל.

והך דמזין על ע"ה רק כשעשה בפנינו שלישי ושביעי,

- מתוך שהחמרת עליו בתחילתו בהזאה- הקלת בסופו להאמינו בטבילה.

א. אחורים ותוך.. בתרומה.

דתנן: כלי שנטמא אחוריו במשקין - אחוריו טמאין,

תוכו אוגנו אזנו ידיו טהורין, נטמא תוכו - כולו טמא.

ב. בית הצביטה.

לשמואל: מקום שצובטו אוחזו, ד'ויצבט הושיט לה קלי'.

לרי"ו: מקום שאיסטניסים צובעים טובלים המאכל 'בית הצביעה'.

ודתני: כל הכלים אין להם דין אחורים ותוך, אף בקדשי הגבול

היינו חולין שעל טהר"ק, כרב"א שראשונות גם בהם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום