חגיגה דף כ עמוד א

פרק שלישי

ר"מ: חולין שנעשו על טהרת הקודש - כקודש.

אין להוכיח: מדלא שנה 'מעלה' כזו בפנ"ע,

שמא כחולין כת"ק, או כתרומה וכראב"צ, וכבר שנה אותם,

אלא: מיוחנן ב"ג שאכל על טהרת הקודש, ומטפחתו מדרס לחטאת - וטהורה לקודש - כקודש דמו.

א. ריב"א: נפל סודרו, ואמר לחבירו תנה לי, ונתן - טמאה.

ב. ריב"ע: נתחלף לו ולבש בגדי שבת במקום חול - נטמאו.

ג. ראב"צ: שתי נשים נתחלפו בגדיהם במרחץ - וטימאן ר"ע.

ויקשה: כי חשב ליטול פת חיטים, ועלתה שעורים, תטמא?

והרי א. המשמר חבית בחזקת יין ונמצא שמן, טהורה מלטמא!

וזה שפסולה - בשמרה מדבר המטמאה ולא מהפוסלה.

ויש שמירה לחצי: דהושיט ידו בסל, והמגריפה בתוכה, ולבו לשמור הסל ולא

המגריפה - הסל ומה שבתוכו טהור, והמגריפה טמאה - בשמרה לחצאין.

ב. נשים ששאלו לרי''ש: שארגו בגד בטהרה, ולא שמרוהו,

ומתוך שבדקם אמרו לו: נדה משכה עמי בחבל, או נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה כשהייתי נידה קודם שנגמר, והרוק לח,

וארי"ש: כמה גדולים דברי חכמים:

בלבו לשומרו טהור וזה מספיק, אין בלבו לשומרו טמא.

ומתרצים: ראב"צ: כל אחת אומרת חברתי ע"ה, ומסיחה דעתה,

ריב"ע: בגדי שבת שומר יותר, ונחשב שהסיח דעתו.

ריב"א: חזקה 'אין אדם משמר מה שביד חברו' -

והך: דפועליו טעונים טהרות, אף שהפליג מהן - טהורות,

ואם אמר: 'לכו ואבוא אחריכם' מיד שנעלמו ממנו - טמאות,

ישא במטהרם לכך, וא"כ הם עצמם משמרים,

סיפא טמאות שע"ה לא מקפיד על מגע חבירו.

ברישא חוששים שיבוא בעקלתון, אבל בסיפא סומכים דעתם.

פרק שלישי

חומר בקדש מבתרומה:

שמטבילין כלים בתוך כלים - לתרומה, אבל לא לקדש.

אחוריים ותוך ובית הצביטה - לתרומה, אבל לא לקדש.

הנושא את המדרס - נושא את התרומה, אבל לא את הקדש.

בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקדש.

בקדש מתיר מנגב ומטביל ואח"כ קושר, ובתרומה מטביל קשור.

כלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקדש, ולא לתרומה.

הכלי מצרף מה שבתוכו - לקדש, אבל לא לתרומה.

ה'רביעי' פסול בקדש, וה'שלישי' פסול בתרומה.

בתרומה, נטמאת ידו חבירתה טהורה, ובקדש מטביל שתיהן.

אוכלים אוכל נגוב בידים טמאות- בתרומה, אבל לא בקדש.

אונן ומחוסר כפורים- צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום