חגיגה דף יד עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. ריב"ז: רכב על חמור וראב"ע אחריו וביקשו שילמדו מרכבה,

וסירב: שהרי שנינו: שרק לחכם ומבין מדעתו, א"ל: תרשיני לומר

מיד ירד ריב''ז מהחמור, ונתעטף וישב תחת הזית ששכינה עימנו,

דרש ראב''ע: במעשה מרכבה, וירדה אש מהשמים וסיבבה האילנות, ואמרו אילנות שירה הללו.. עץ פרי וכל ארזים

נענה מלאך מהאש ואמר: הן מעשה מרכבה.

ונשקו ריב''ז: על ראשו, ואמר: ברוך ה' שנתן בן לאברהם שמבין ודורש במרכבה, נאה דורש ונאה מקיים, ואשרי אאע"ה.

ב. דרש רי''ה: במעשה מרכבה כשהלך עם ריו"ס הכהן בדרך,

ותקופת תמוז היה, ונתקשרו שמים בעבים ונראתה קשת,

ומלאכי השרת התקבצו לשמוע, כמו במזמוטי חתן וכלה.

ושיבחם ריב''ז: שראה בחלומו שמסובין על הר סיני,

וב"ק אמרה: אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית שלפני שכינה.

שלשה הרצאות הן:

א. ריה"ו לפני ריב"ז, ב. ר"ע לפני ריה"ו, ג. חנניה ב''ח לפני ר"ע.

ומחשיב רק מי שהרצה והרצו לפניו, [וחנניה ב"ח נקטו- משום ר"ע]

ולכן לא נקט את ראב"ע שרק הרצה.

ב. ארבעה נכנסו לפרדס

בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא.

והזהיר ר"ע: שמגיעין לשיש טהור לא יאמרו מים דובר שקרים..

ב. בן עזאי הציץ כלפי שכינה ומת.

ועליו נאמר: 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'.

ב. בן זומא הציץ ונפגע נטרפה דעתו.

ועליו נאמר: 'דבש מצאת אכול דייך, פן תשבענו והקאתו'.

בן זומא הורה א. אסור לסרס כלב, שכל ש'בארצכם לא תעשו' לסרס.

ב. בתולה שעיברה מותרת לכה"ג ולא חישי' שבעלוה בלי דם דלא שכיח

אלא תולים שהתעברה באמבטי, והזריע - דמעיקרא ירה כחץ.

ג. לרי''ה: שצפה בין מים עליונים לתחתונים, וביניהם ג' אצבעות,

ד'רוח א-להים מרחפת על פני המים' כיונה על בניה שנוגעת ולא נוגעת,

ודחאו ריה"ו: שהבדלה ביום שני,

וביניהם: כשערה, או כלוחות דגשר, או כב' גלימי זע"ז, או כב' כסי זע''ז.

ב. אחר קיצץ בנטיעות קלקל ועיוות.

ועליו נאמר: 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך'.

שראה למיטטרון שניתן לו רשות לשבת לכתוב זכויות ישראל,

ותמה: דלמעלה אין ישיבה תחרות עורף ועייפות, ח''ו ב' רשויות?

והיכוהו למיטטרון ס' מלקות אש, שלא קם כשאחר ראהו,

יצתה ב"ק: 'שובו בנים שובבים' - חוץ מאחר שהכירני ומרד.

אמר אחר: הואיל ונטרדתי מעוה''ב, אהנה מעוה''ז, מצא זונה ותבעה,

א''ל אינך אלישע בן אבויה? עקר צנון מערוגה בשבת ונתן לה, אמרה אַחֵר הוא'.

א. ר"מ לאחר: 'זה לעומת זה עשה הא-להים' -

שברא הרים וכנגדם גבעות, ימים וכנגדם נהרות.

אחר מר"ע: לכל א' אפשרות צדיקים וג"ע, וכנגדו רשעים וגיהנם,

זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בג"ע, וכן רשע בגיהנם.

ב. ר"מ לאחר: 'לא יערכנה זהב וזכוכית.. כלי פז'

דברי תורה קשה לקנות כזהב ופז, ונוח לאבד כזכוכית.

אחר מר"ע: ת"ח שסרח יש תקנה, ככלי זהב וזכוכית שנשברו,

אבל איני חוזר בי ששמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו..' חוץ מאחר.

ג. מעשה באחר: שרכב על סוס בשבת ור''מ לומד תורה מפיו,

א"ל אחר: חזור לאחריך, ששיערתי בעקבי סוסי תחום שבת,

אבל איני חוזר בי ששמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו..' חוץ מאחר, אחזו ר"מ והכניסו לביהמ''ד, אמר אחר לתינוק 'פסוק לי פסוקך',

א"ל: 'אין שלום אמר ה' לרשעים' וכן פסקו לו לרעה בי"ג בהכנ"ס

באחרון א"ל: 'ולרשע אמר א-להים מה לך לספר חקי' וגמגם ונשמע 'ולאלישע' אמר א-להים.. וקרעו בסכין שבידו או שרצה.

כשמת אחר לא רצו לדונו שעסק בתורה ולא לעוה"ב שחטא,

אר"מ: מוטב שידונו ויזכה לעוה"ב, כשנפטר עלה עשן מקברו

ארי"ו: גבורה לשרוף רבו? אחד היה עמנו, ואין שיכול להצילו, כשנפטר פסק עשן מקברו.

פתח עליו ספדנא: רבינו: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך,

בתו של אחר ביקשה מרבי לפרנסה, תמה רבי: וכי יש מזרעו?

אמרה לו: זכור תורתו ולא מעשיו, ירדה אש וסכסכה ספסל רבי. בכה ואמר ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה עאכו"כ,

ר''מ למד מאחר: אף שרק אם דומה למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו,

דרש הט אזנך.. דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי,

וישוב הפסוקים: זה בגדול, וזה בקטן שלומד ממעשיו.

אליהו לאב"ש: הקב"ה אומר שמועות דכולהו רבנן חוץ מר"מ,

א"ל: הרי תוכו אכל וקליפתו זרק וכן משל דת''ח כאגוז שאינו נמאס,

א"ל: עכשיו אומר: מאיר בני אומר: כשרשע מצטער, שכינה אומרת 'קלני מראשי קלני מזרועי', ק"ו שמצטער על דמן של צדיקים.

שמואל: מצאו לר"י: שמצטער על החכמים שנתקלקלו,

שנאמר עליהם איה שוקל ואיה סופר את המגדלים -

שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, ושוקלין קלין וחמורין, ושונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר,

ותנן: ג' מלכים ירבעם אחאב ומנשה וד' הדיוטות בלעם דואג אחיתופל וגיחזי אין להם חלק לעוה"ב, אנו מה יהא עלינו?

אמר לו: טיט היה בליבם, רשעים מעיקרא,

אחר - זמר יווני לא פסק מפיו, וספרי מינין נושרין מחיקו.

◦ר''מ לנימוס: צמר נקי עולה מתוקן מיורה דצבע, ת"ח עם יִרְאה.

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום.

ועליו נאמר: 'משכני אחריך.. הביאני המלך חדריו..'

בקשו מלאכים לדוחפו, א"ל הקב"ה: הניחו שראוי להשתמש בכבודי,

וסימנו [שלא יציץ או יטעה]: א. אות ב. ודוגמא הוא ברבבה שלו,

ג. ואדון בצבא שלו, ד. ו'לא ברוח.. רעש.. אש.. - אלא בקול דממה דקה'.

ששה דברים בשדים

א. כנפים, טסים בכל העולם, יודעים העתידות - כמלאכי השרת,

ד. אוכלים ושותים, ה. פרים ורבים, ו. מתים - כבני אדם.

ששה דברים בבני אדם

א. דעת, ב. מהלכים זקוף, ג. דיבור בלשון הקודש - כמלאכי השרת

ד. אוכלים ושותים, ה. פרים ורבים, ו. רעי - כבהמה.

המסתכל בד' דברים, רתוי שלא בא לעולם.

לפנים קודם בריאה. שהפלטרין על אשפה, ואין רצונו שיזכיר זאת.

כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי שלא בא לעולם.

ר"א: שמסתכל בקשת דמות כבודו, ר"י: עבירה בסתר כדוחק שכינה.

והך: דאם רואה שיצרו מתגבר, ילך למקום שאין מכירין וילבש שחורין, ויעשה מה שחפץ, ולא יחלל ש"ש בפרהסיא, - כשאנוס ביצרו.

ריב"נ: המסתכל בקשת 'כמראה הקשת.. מראה דמות כבוד ה',

בנשיא 'ונתת מהודך עליו',

ובכהנים בזמן ביהמ''ק שמברכים בשם המפורש, - עיניו כהות.

ריב"נ: 'אל תאמינו בְּרֵע' - יצה''ר, 'אל תבטחו באלוף' - בה',

- אם יאמר לך יצה"ר חטוא, וה' מוחל -אל תאמין,

ולעת''ל מעידין בו: א. קורות ביתו, ואבניו, ב. נשמתו,

ג. מלאכי השרת המלוין אותו, ד. אבריו, הכל מקראי.

יוסי בן יועזר אומר: לא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר: לסמוך ביו''ט.

יהושע בן פרחיה: לא לסמוך, ניתאי הארבלי: לסמוך.

יהודה בן טבאי: לא לסמוך, שמעון בן שטח: לסמוך.

שמעיה: לסמוך, אבטליון: לא לסמוך.

- הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי -

הלל: לסמוך, שמאי: לא לסמוך.

הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דין.

לר"מ: שלשה מהראשונים 'לא לסמוך', ושנים מהאחרונים 'לסמוך' -

נשיאים, ושניים להם אב"ד.

לחכמים: יהודה ב"ט - אב"ד, ושמעון ב"ש - נשיא.

והך דיהודה ב''ט: שהרגתי עד זומם להוציא מהצדוקין,

שאין נהרגין עד שיהרג הנידון, והאמת משיגמר הדין,

וא"ל שמעון ב"ש: ששפך דם נקי, דעד שיזומו שניהם,

וקבל יב''ט: שאינו מורה הלכה אלא בפני שב''ש, שיסכים עמו,

פי' כרבנן, דיב"ט אב"ד, ואף דמעיקרא לא הורה בפניו אא"כ מסכים עמו, הוסיף לקבל ע"ע שלא יצטרף עם דיינים אא"כ אִתו.

יצא מנחם.

אביי: לתרבות רעה, רבא: לעבודת המלך. ותנ''ה ושיצאו עמו.

שבות אינה קלה, שסמיכה היא שבות ונחלקו בה גדולי הדור,

וקמ"ל שאסרו: משום שבות דסמיכה, ולא שא"צ סמיכה בחובה,

א. ש"מ סמיכה בכל כחו ומשתמש בבע"ח, שאם לא למה לא?

והך: דבר אל בני ישראל.. וסמך' - ואין בנות ישראל סומכות,

ר"י ור"ש: סומכות רשות, ועשו מעשה כן לעשות נחת רוח לנשים,

ה"ק: לא היה סמיכה בכח עבודה בקדשים, אלא חלש לנחת רוח.

ב. ש"מ צדדין אסורין, שאל"כ - יסמוך שהראש הוא צדדין,

ר"א דחה: אפי' מותרין, כל ששוה לגבה – כגבה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום