חגיגה דף י עמוד א

פרק ראשון

'ליוצא ולבא אין שלום' - רב: היוצא מהלכה למקרא,

שמואל: מתלמוד למשנה, רי"ו: אפילו מתלמוד לתלמוד.

היתר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמֹכו.

הלכות שבת, חגיגות ומעילות, כהררים התלוין בשערה

הדינין, עבודות, טהרות, טומאות ועריות, יש להן על מה שיסמֹכו.

הן הן גופי תורה.

ר"א: א. יפליא בערכין, ושוב יפליא בנזיר - לאיסור, ולהיתר כשמתחרט,

ודוחים לכר"ט: שאין אחד נזיר, שנזירות רק בהפלאה מפורש.

ריה"ו: ב. 'אשר נשבעתי באפי' - וחוזרני בי, ודוחים: איני חוזר בי.

רי"צ: ג. 'כל נדיב לִבו' - כשלִבו אִתו, ודוחים: לא"צ להוציא בשפתיו.

חנניה: ד. נשבעתי ואקיֵמה לשמור משפטי צדקך - רצה לא יקיים,

- ודוחים: שנשבעין לקיים המצווה.

שמואל: ה. 'לא יחֵל דברו' - אבל אחרים מחֵלין לו.

רבא: על כולם יש פירכא כפי שנתבאר, חוץ משמואל.

נצרכה לכר"א: חופר גומא לעפרה פטור -

לר"ש: א"צ לגופה, ואפי' לר"י מקלקל, ואי"ז 'מלאכת מחשבת'

- ואינו מפורש ד'מלאכת מחשבת' בשבת, רק ממשכן.

נצרכה לכדר"פ: שהקשה: שמא 'וחגתם' אינו קרבן, אלא שמחה?

[ו'לא ילין חֵלב חַגִי' - חלב שבזמן חג - ולשני לאוין ועשה],

אלא: מ'יחוגו לי במדבר', שנלמד מהזבחים.. הגשתם לי במדבר - קרבן.

- ואינו מפורש, - שלא למדים ד"ת מדברי קבלה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום