חגיגה דף ו עמוד א

פרק ראשון

ואמו הביאתו לירושלים דחייבת בשמחה,

אבל פטור כל שאינו יכול להמשיך ברגל עם אביו להר הבית.

לב"ש: חנה לא עלתה עם שמואל שיכול לרכב על אביו - היה רגיש.

אביי: אין חינוך לקטן מדרבנן במקום שגדול פטור מדאורייתא,

ולכן קטן חגר לב"ש, או סומא לכו"ע, אף שיכול להתרפא - פטור

טעם ב"ש: א. ראייה כולה לגבוה ב. בעצרת יש יותר עולות.

טעם ב"ה: א. חגיגה לפני הדיבור ב. בנשיאים יש יותר שלמים.

ב"ש: גם ראייה לפני הדיבור, ויליף מנוהג לדורות עצרת.

ב"ה: בחגיגה עדיפות דב' אכילות, ויליף מקרבן יחיד נשיאים.

נמצא שלב"ש: בסיני הקריבו עולת ראייה, ולב"ה: עולת תמיד.

בית שמאי: כדאמרן.

ר' ישמעאל: דכללות בסיני, ופרטות באהל מועד -

אם תמיד א"כ היה בתחילה בלי הפשט וניתוח, ואח"כ עם.

[אבל לר"ע: גם פרטות בסיני, ושוב באהל מועד, ושוב בערבות מואב].

ר' אליעזר: עולת תמיד העשיה בהר סיני - נאמרה שם, ולא קרבה,

ש'הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר?' שנזופים היו.

[אבל לר"ע: קרבה, וקרא: שרק לויים שלא עבדו ע"ז, הקריבוה].

בית הלל: כדאמרן.

ר' עקיבא: כדאמרן.

ר"י הגלילי: ג' מצוות נצטוו ברגל: ראייה, חגיגה, שמחה -

ראייה כולה לגבוה, חגיגה לפני הדיבור, שמחה אף בנשים,

וס"ל לריה"ג: שבתחילה בלי הפשט וניתוח, ואח"כ עם,

וא"כ גם לרי"ש: יתכן כך, ומחקהו.

בעי ר"ח: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות - כבשים,

ויזבחו זבחים שלמים לה' - פרים, או הכל פרים.

נפק"מ: לטעמים, או לנודר כעולת סיני - תיקו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום