חגיגה דף ט עמוד א

פרק ראשון

מי שלא חג ביו"ט ראשון של חג חוגג כל הרגל, ויו"ט אחרון של חג,

עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו 'מעוות.. וחסרון לא יוכל להמנות'.

רשב"מ: 'מעוות לא יוכל לתקון' - הבא על הערוה והוליד ממזר,

שאם תאמר גונב וגוזל - יכול להחזירו ויתקן.

רשב"י: 'מעוות' שהיה מתוקן ונתעוות, וזה ת"ח הפורש מן התורה.

חוגג כל הרגל. [ד'וחגתם.. שבעת ימים - וה"ה לפסח שבעה],

לרי"ו: עצרת עצרת משביעי של פסח לתשלומין,

ומופנה: דכתוב כבר: 'לא תעשה מלאכה', ולא תפרוך: שחלוק משלפניו.

ולברייתא: 'וחגותם אותו.. – יום א', שבעת ימים.. - לתשלומין,

בחדש השביעי – יו"ט אחרון, תחוגו אתו' - ולא כל החודש.

לרי"ו: לראשון, לר"א: זה לזה, שני לראשון ושלישי לשני.

ונפק"מ: חיגר בראשון ונתרפא בשני - לר"י: פטור, לר"א: חייב.

והך דלחזקיה: נזיר שנטמא ביום - מביא, בלילה - לא מביא.

ולרי"ו: אף בלילה - מביא, אף שלא ראוי בלילה - התחייב בקרבן,

- סובר: לילה לאו מחוסר זמן ויש עליו חובה, משא"כ חיגר.

ושאמר רי"ו: זב שראה ב' בלילה וא' ביום - לא מביא,

- זה לסובר: לילה מחוסר זמן, אבל לשיטתו אף ג' בלילה - מביא,

והחידוש: א' בלילה וב' ביום - מביא, ולא כאתקפתא דרשבר"א.

'וחסרון לא יוכל להימנות' - ולא להמלאות -

דהלל לבר הא הא: זה שמנוהו חביריו למצוה, ולא נמנה עמהם, ותנ"ה.

הלל לבר הא הא: 'ושבתם וראיתם.. בין עובד א-להים לאשר לא עבדו',

שניהם צדיקים גמורים, אלא זה שנה פרקו מאה וזה מאה ואחד.

אליהו לבר הא הא: 'הנה צרפתיך.. בחרתיך בכור עוני', חזר הקב"ה על מדות טובות ליתן לישראל ומצא עניות, שיפה עניות ליהודים, כרצועה אדומה לסוס לבן.

והך ברייתא: דאף שלא הוליד הבא על אשת איש ואסרה לבעלה, נטרד מהעולם

המשנה: שכן הוליד: - באחותו פנויה, או אשת איש באונס,

וברייתא: אפי' לא הוליד: באשת איש ברצון, או אשת כהן באונס.

ב. רשב"י: א"א 'בקרו לקרבן גמל וחזיר' אלא 'טלה' -

אף 'מעוות לא יוכל לתקון' רק בת"ח שפרש מהתורה.

ג. 'מעוות לא יוכל לתקון' - ביטל ק"ש או תפילה שחרית או ערבית.

ריב"ל: 'כצפור נודדת מן קִנָה כן איש נודד ממקומו' - ת"ח שפרש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום