חגיגה דף יט עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כוונה בנטילה וטבילה לחולין

ת"ר: הנוטל ידיו או מטבילם, נתכוון - טהורות, לא נתכוון - טמאות.

והך: דטהורות - לחולין, אבל למעשר צריך כוונה, וכ"ש תרומה.

וראיה שא"צ: גל שנתלש ובו מ' סאה, ונפל על אדם וכלים טהורים - ו'אדם' דומיא ד'כלים' ללא כוונה,

ודוחים: ביושב ומצפה - ו'כלים' דומיא ד'אדם' שמכוין,

והחידוש: שלא גזרי' אטו א. חרדלית, ב. כיפין אין מטבילין באויר,

אלא ראיה: מפירות שנפלו למים, ופשט ידיו ונטלם - ידיו נטהרו.

ויקשה מהמשנה: הטובל לחולין והוחזק לחולין,

ודוחים: אע"פ שהוחזק אסור במעשר,

ויקשה: טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל,

ודוחים: למעשר, אבל לחולין טבל, ותנ"ה.

ר"א: טבל ועלה - מחזיק עצמו לכל מה שירצה, בעודו לח.

והך: דדוקא רגלו אחת במים, הוחזק לקל - מחזיק לחמור,

דכשעלה לגמרי, אינו מחזיק א"ע אלא א"כ לא הוחזק.

והסביר ר"פ: 'רגלו במים' - כר"י, דתנן: מקוה מ' סאה מכוונות,

וירדו שנים וטבלו זא"ז - ראשון טהור ושני טמא,

ר"י: אם 'רגליו של ראשון במים' - שני טהור.

רב"א: חלקו: במעלות, אבל מטומאה לטהרה לכו"ע טמא - כר"פ,

א"ד רב"א: חלקו: מטומאה לטהרה, אבל במעלות לכו"ע טהור - לא כר"פ.

עולא מרי"ו: להטביל מחטין בראש ראשון לר"י, אי ס"ל גם גוד אסיק,

א"ל שנינו: גומה עליונה ותחתונה, כ"א כ' סאה, ואמצעית מ' סאה, וחרדלית של גשמים ביניהן, ר"י מר''מ: מטביל בעליונה,

והקשהו מאחרת: אני [ר"י] אומר: בתחתונה אחית ולא בעליונה אסיק,

א"ל רי"ו: אי תניא - תניא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום