חגיגה דף כג עמוד א

פרק שלישי

והטעם: דמעשה ונשא חבית יין קודש, ונפסקה רצועת סנדלו שנטמאה מדרס, והניחה ע''פ חבית ונפלה לתוכו, וטמאתו,

ולכן: גזרו 'הנושא מדרס לא ישא קדש', אבל תרומה התירו -

וכרחב"ע: שלא אסרו מי חטאת אלא בירדן ובספינה - כמעשה שהיה שהעביר מי חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת בקרקעית ספינה.

[אבל לרבנן לא ישא מי חטאת בספינה אפי' בשאר נהרות, ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם ע"פ המים, ולא ירכב ע"ג בהמה - שבאויר גזרו],

עבר ונשא - ר' אילא: טמא, ר' זירא: טהור.

שגמרם חבר בטהרה, והטבילה משום רוק עם הארץ,

שמא נפל קודם גמר הכלי, ובזמן שנגמר עדיין לח,

וזה שא"צ הערב שמש - לכאורה כרי"ה ולא כר"א, דתנן -

שפופרת שחתכה לחטאת ר"א יטביל מיד רי''ה: יְטַמא ויטביל,

ובחתכה חבר, ומשום רוק ע"ה כנ"ל, לרי"ה: שיְטַמא - יש היכר לצדוקין שא"צ הערב שמש, אבל לר"א בהכרח שבעלמא צריך הע"ש,

ודחינו: אפשר שא"צ, ויש היכר לצדוקין, דעשאוה לענין פרה כטמא מת בשביעי שלו אב הטומאה, ואעפ"כ א"צ הערב שמש.

ולא עשאוה רק כטמא שרץ [ראשון לטומאה], דתניא: שהחותכה צריך טבילה.

והך: דלא חידשו דבר בפרה - שלא אמרו קורדום טמא 'מושב'.

כדתניא: 'וכל הכלי אשר יֵשב עליו יטמא' - מי שמיוחד לישיבה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חגיגה · הדף היומי היום