חולין דף קמא עמוד ב

פרק שנים עשר

והך דסיפא דהיתה מעופפת אפי' כנפיה נוגעות בקן פטור מעופפת איצטרכיא ליה דאפי' כנפיה נוגעות בקן - פטור מלשלח;

והך דתנן: בזמן שכנפיה נוגעות בקן - חייב לשלח! - אר"י: כי קתני מתניתין - בנוגע מן הצד.

'והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים' - לאקושי אפרוחים לביצים, וביצים לאפרוחים.

שלחה וחזרה, אפי' ארבעה וחמשה פעמים - חייב, שנאמר: שלח תשלח את האם.

אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים - חייב, שנאמר: שלח תשלח את האם.

נטל את הבנים והחזירן לה, ואח"כ חזרה האם עליהן - פטור מלשלח.

א"ל ההוא מרבנן לרבא, ואימא: 'שלח' - חדא זימנא, 'תשלח' - תרי זימנין!

א"ל: 'שלח' - אפילו מאה פעמים, 'תשלח' – מ"מ אפי' לדבר מצוה

א"ל ראבדר"י ב"ר לר"כ: טעמא דכתב רחמנא 'תשלח', הא לאו הכי הו"א לדבר מצוה - לא?

עשה ולא תעשה הוא, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה!

וא"א לומר מיירי דעבר ושקלה לאם, דעבר על הלאו ויש לו עשה וידחה לל"ת קמ"ל;

דהניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו, אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו!

ותו, לר' יהודה דשלח - מעיקרא משמע, אפי' עשה נמי ליכא!

• אלא אמבר"א: כגון שנטלה על מנת לשלח, דאין לאו, אלא עשה, וליתי עשה ולידחי עשה;

דס"ד דאולמיה הואיל ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה: שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים,

והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש המטה, ד'וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים',

'אהלו' - זו אשתו, מכאן שאסור בתשמיש המטה, ס"ד דליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשילוח הקן קמ"ל

הנוטל אם על הבנים, ר' יהודה אומר: לוקה ואינו משלח,

וחכ"א: משלח ואינו לוקה,

זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה - אין לוקין עליה.

בעי רבי אבא בר ממל: טעמא דרבי יהודה משום דסבר לאו שניתק לעשה - לוקין עליו,

או"ד: בעלמא סבר לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו,

והכא היינו טעמא, משום דסבר שלח - מעיקרא משמע?

ת"ש: גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות - דברי ר"י והא הכא, דלאו שניתק לעשה הוא,

ד'לא תגזול והשיב את הגזלה', ש"מ: טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום