חולין דף כ עמוד ב

פרק ראשון

א"ל אדרבה, איפכא מסתברא!

למ"ד: יש שחיטה לעוף מן התורה, איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור,

ואפי' למ"ד כבהמה, לענין עיקור לא ליהוי כבהמה;

אלא למ"ד: אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים, גמירי מבהמה כולה מילתא כבהמה.

ב. רבינא, אמר לי רב"ק: הא דתני רב"י אין עיקור סימנין בעוף, היינו במליקה אבל לא בשחיטה

• והארי"ר משמואל: כל הכשר בשחיטה, כנגדו בעורף כשר במליקה, הא פסול - פסול!

ההוא פליגא.

• זעירי: נשברה מפרקת ורוב בשר עמה - נבלה.

אר"ח אף אנן תנינא: מלק בסכין - מטמא בגדים אבית הבליעה;

ואי אמרת טרפה הויא, מליקתה זו היא שחיטתה, תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה!

- אמרי: התם משום דלאו שחיטה היא כלל.

ר"ה אמר מפני שהוא מחליד, לא אמר מפני שהוא דורס? דסבר: מוליך ומביא במליקה כשר.

רבא מפני שהוא דורס, ולא מחליד? דאי כחולדה הדרה בעיקרא בתים דמכסיא הכא הא מיגליא

• רבא: הך קשיא לי, וכי מתה עומד ומולק?

א"ל אביי: ותקשי לך, עולת העוף דבעיא שני סימנין, וכי מתה עומד ומולק?

א"ל: התם כדי לקיים בה מצות הבדלה.

והך דעור נמי! כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכל שאינו בשחיטה אינו בהבדלה

[ולא תני המעכב בשחיטה דה איכא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום