גיטין דף פג עמוד א

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון,

וחזר ואמר לה לראובן ושמעון, מהו?

אם: מה שאסר התיר או דמה שאסר התיר ומה שהתיר אסר

את"ל: מה שאסר התיר, לראובן מהו? אי ה"ה לשמעון,

ואמר לראובן משום שפתח בו או לראובן דוקא?

ואת"ל: לראובן דוקא, לשמעון מהו? לשמעון וה"ה לראובן, ואמר שמעון משום דסליק מיניה, או לשמעון דוקא?

אף לשמעון, מהו? אף אראובן או אף אעלמא תיקו.

ת"ר: כהמשך לדברי ר''א במשנה שהמגרש חוץ לפלוני מהני

לאחר פטירת ר"א, נכנסו ארבעה זקנים ריה''ג, ר"ט, ראב''ע, ור"ע, להשיב על דבריו שאין זה כריתות,

א. נענה ר"ט: הרי שהלכה זו ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה?

ב. נענה ריה"ג: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה?

ג. נענה ראב"ע: כריתות דבר הכורת בינו לבינה,

ד. נענה ר"ע: א.: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים?

ב. הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם? וק"ו: מגרושה שהיא קלה דאסורה בשביל צד גירושין שבה, לאשת איש החמורה

א"ל רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

רבא: על כולם יש פירכא, חוץ מעל ראב''ע, תנ"ה מרבי יוסי.

ביאור דברי ר"ט: אינו עוקר, אלא גורם לעקור.

והפירכא לדבריו: שלא ישא בת אחיו שמא ימות בלא בנים, וגורם לעקור דבר מן התורה

ר"ט: לא סבר דחלקו בחוץ, שמודה ר"א באמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, וניסת לאחד מהשוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו! אלא בעל מנת.

פירכא לריה"ג: דמצינו כן באשת איש [ולא בתרומה וקדשים, ולא בעריות]

ולא בעל מנת, שהרי הותרה אצלו בזנות! אלא בחוץ.

פירכא דר"ע: דבכל תנאי נאמר שמא לא תקיים התנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרין.

ובהכרח בעל מנת, ד'בחוץ, התיר ר"א אחר שנישאת לאחר כנ"ל.

ד"א דר"ע: ובהכרח בחוץ דאי בעל מנת והא גרושה אצלו בזנות

ור"ע שמיע: דיש שאמר חוץ, ויש שאמר על מנת,

מ"ד חוץ - האי פירכא, ומ"ד על מנת - האי פירכא.

ופירכא דאיסור כהונה שאני רבא, כרבי ינאי משום זקן אחד מתני,

דאל''כ: ר"א: גם למד מאיסור כהונה.

א"ל ר' יהושע: אין משיבין הארי לאחר מיתה. לא שסבר כמותו, אלא שגם לו יש פירכא,

ופירכא דר' יהושע: שמקיש קודמי הויה שניה לראשונה, דלא אגידא באחר.

באמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני,

ונישאת לא' מהשוק ונתאלמנה או נתגרשה, מותרת לזה שנאסרה עליו.

השיב רשב"א לר"א: היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר!

הך: דיבמה דבעל אוסר ויבם מתיר- יבם אסרה, דמבעל מותרת.

והך: דנודר אוסר וחכם מתיר! - חכם מתיר רק בחרטה.

והך: דאשה נודרת ובעל מיפר- על דעת בעלה נודרת.

נענה ראב"ע: 'כריתות' דבר הכורת בינו לבינה, למדת שאין זה כריתות.

ורבנן: כריתות מיבעי ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין, ע"מ שלא תלכי

לבית אביך לעולם א"ז כריתות, שלשים יום ה"ז כריתות.

ואידך: - מכרת כריתות נפקא. ואידך - כרת כריתות לא דרשי.

רבא: ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי א"ז כריתות, כל ימי חיי או פלוני ה"ז כריתות.

היום אי את אשתי ולמחר את אשתי, מהו

תיבעי לר''א: דלא התיר לחד לעולם

תיבעי לרבנן: דפסקה ממנו לגמרי

אחר דבעיא פשטה: בין לר"א בין לרבנן, כיון דפסקה - פסקה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום