כתובות דף כג עמוד א

פרק שני

ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה - לא תנשא,

ואם נשאת - לא תצא.

ב' אומרים נתגרשה וב' לא נתגרשה לא תנשא, ואם נשאת - תצא.

א. אביי: רישא בע"א דגבי נתקדשה שניהם מעידים בפנויה במקום תרי

סיפא שניהם מעידים באשת איש, וחד במקום ב' אינו נאמן.

ב. ר"א: תרי ותרי ואיפוך.

רישא ב' מעידים שנתקדשה, וב' שלא נתקדשה לא תנשא, ואם נשאת תצא.

וקמ"ל דאף גרים בחצר אחת, עבדי אינשי דמקדשי בצנעא.

סיפא ב' מעידים שנתגרשה וב' שלא -לא תנשא, ואם נשאת לא תצא.

וקמ"ל אף שגרים בחצר אחת עשוים לקדש ולגרש בצנעא,

ר"א מתני ארישא, כ"ש אסיפא דבשבויה הקילו.

רב"א מתני אסיפא. אבל ארישא לא,

לכו"ע: אין אשה מעיזה בפני בעלה, וחלקו אי גם שלא בפניו לא,

אבוה דשמואל: אף כשלא נשאת ורק התירוה לינשא.

והך דקתני 'לא תצא' היינו מהתירה הראשון.

מתירין אותה מיד [ולא ממתינים עד שביואו עדים].

התירוה לינשא, ואח"כ באו עדים ואמרו לא ידענו – לא תצא,

ואם באו עדי טומאה, אף יש לה כמה בנים - תצא.

אבוה דשמואל הושיב שמירה עליהם שלא יטמאום,

א"ל שמואל: עד עכשיו מי שמרם א"ל אביו ואילו היו בנותיך היית מזלזל כך שלא לשומרם? והוי כשגגה שיוצא מלפני השליט, ונשבו בנות מר שמואל והעלום לארץ ישראל,

העמידו הבנות שוביהם מבחוץ שלא ידעו מהם ששבום, והם עצמם עלו לביהמ"ד של ר"ח, וכ"א אמרה: נשביתי וטהורה אני, והתירם ר"ח,

ולבסוף כשעלו השובים,

א"ל ר"ח: ששבו בת לאדם גדול ונתברר הדבר שהיו בנות שמואל,

ר"ח לרשב"א שישא אחת מהן שהן קרובותיו וענהו שיש עדים במדינת הים שטמאום א"ל ר"ח: עדים בבבל ותיאסר? והתירה

[ולא אמר לו שיש 'עדי שבויה' לבד, דכיון שהתירוה לינשא אף שלא נישאת מותרת]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום