כתובות דף ד עמוד ב

פרק ראשון

לכאורה משום: שאבלות קלה בעיניו מנידה ולכן מחמירים יותר!

ויקשה מר"ה: כל מלאכות שאשה עושה לבעלה, נדה עושה -

חוץ ממזיגת הכוס הצעת המטה והרחצת פיו"ר,

ובאבילות תניא: אף שאין רשאי לכוף אשתו לכחול ולפקוס,

מוזגת לו הכוס ומצעת המטה ומרחצת פיו"ר!

א. ותירץ: לעיל באבילות שלו קלה בעיניו, וכאן בשלה לא תשמע לו.

וששנינו בה: 'מתה אם כלה' - אשארא.

וברייתא אחרת: מת חמיו וחמותו - אינו כופה אשתו לכחול..

אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות,

וכן מת חמיה וחמותה - אינה כוחלת..

אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות,

ב'שלו' תוסיף: ישן בין האנשים, והיא בין הנשים.

ו'עמו': לא במיטה - אלא בבית בפניו, כרב לחייא בפניה נהג אבלות.

ב. אבלות דכאן שהקילו בה יזלזל, אבל דעלמא חמורה בעיניו.

והקולא באבילות כאן: שנוהג ימי משתה, ורק אח"כ ימי אבילות.

אבל הבעילה - אינה קולא [באבילות], שהרי לא חלה עד שיצא או יסתם הגולל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום