כתובות דף עא עמוד ב

פרק שביעי

אלמא לרבי יוסי אם רצה הבעל יכול להפר [דנדרי עינוי נפש הוא]

והך דחזי' דאלו דברים שהבעל מיפר, דברים שיש בהן עינוי נפש:

אם ארחץ אם לא ארחץ, אם אתקשט אם לא אתקשט;

רבי יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש, ואלו הן נדרי עינוי נפש: שלא אוכל בשר, ושלא אשתה יין, ושלא אתקשט בבגדי צבעונין.

הב"ע - בדברים [קישוט] שבינו לבינה. ולכן יכול להפר,

ולמ"ד דברים שבינו לבינה אין הבעל מיפר [ראב"א: שלא מצינו שועל שמת בחורו]

- מיירי דתלתה הקישוט בתשמיש דאמרה יאסר הנאת תשמישךָ עלי אם אתקשט;

כדר"כ: הנאת תשמישי עָלֶיךָ -כופָה ומשמשתו,

הנאת תשמישךָ עלי -יפר -שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.

וא"א דלא תתקשט ולא תאסר דא"כ קרו לה מנוולת [ומתוך כך תבוא להתקשט].

וא"א דתתקשט ותאסר, לב"ש ב' שבתות, ולב"ה שבת אחת,

- ה"מ במקום שהוא נדר שסבורה שרק עתה כועס ואח"כ ירגע,

אבל כאן דנדרה היא ושתק ס"ל: מדשתק, הוא שונא לי.

קצבה-שמואל: י"ב חדש, מרי"ו: עשר שנים,

מאבימי: רגל- שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

ובעשירות ל' יום. אביי: שאשה חשובה נהנית מריח קשוטיה ל' יום.

בזמן שעמה בעיר, חודש אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה.

בזמן שהוא בעיר אחרת, רגל אחד יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה.

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה

- יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה,

ואם היה טוען משום דבר אחר - רשאי.

א"ל ע"מ שתאמרי לפלוני מה שאמרת לי או מה שאמרתי לך,

או שתהא ממלאה ומערה לאשפה - יוציא ויתן כתובה.

והך דמדויק מסיפא דהא שנים יקיים,

א. אביי: סיפא אתאן לכהנת וכר"י,

ב. רב"ע: כאן ברדופה שנים יוציא, ובאינה רדופה שנים יקיים,

'אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום',- ארי"ו: ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה.

'והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי'

ארי"ו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום