נזיר דף טו עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מיתיבי: נזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים,

ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג ארבעים! תיובתא.

הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, נולד לו בן עד שבעים - לא הפסיד כלום, לאחר שבעים - סותר שבעים, שאין תגלחת פחות מל' יום.

רב: יום שבעים עולה לכאן ולכאן.

תנן : נולד לו עד שבעים - לא הפסיד כלום.

ואי עולה לכאן ולכאן, נשכר! אלא, בדין הוא דלא ליתני עד שבעים, ומשום דתני סיפא אחר שבעים - סותר שבעים, תני רישא שבעים.

ת"ש מסיפא : נולד אחר שבעים - סותר שבעים! -אחר אחר.

א''ה רישא לתני אחר- ש"מ אחר ממש, וכן מתני' לרב!

ואין להוכיח דרב כאבא שאול דתנן: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה ממנו גזירת שבעה, שמנה ימים קודם לרגל - בטלה ממנו גזירת שלשים, ומותר לספר ערב הרגל, ואם לא סיפר ערב הרגל - אסור לספר אחר הרגל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נזיר · הדף היומי היום