נזיר דף יט עמוד ב

פרק שלישי

• רבא: טעמא דר"א 'כי טמא נזרו', משום דבטומאה נזר.

• איתיביה אביי: הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחלת מאה, יכול יהא סותר?

- ת"ל: 'והימים הראשונים יפלו', עד שיהו לו ימים ראשונים, וזה אין לו ראשונים.

נטמא בסוף מאה, יכול יהא סותר?

- ת"ל: 'והימים הראשונים יפלו', מכלל דאיכא אחרונים, וזה אין לו אחרונים

נטמא ביום מאה חסר אחת, יכול לא יהא סותר?

- ת"ל: 'והימים הראשונים יפלו', מכלל דאיכא אחרונים, וזה יש לו ראשונים ואחרונים.

והא בטמא שנזר לא מצית אמרת, מדקתני הריני נזיר מאה ונטמא בתחלת מאה, וקתני: עד שיהו לו ימים ראשונים!

תיובתא.

א"ל ר"פ לאביי: הלין ימים דאמרינן, דנפק חד ומתחילין תרין, או"ד דיוצאים שנים ומתחילים ג' – לא היה בידו

בא ושאל לרבא א"ל 'יפלו' כתיב.

ואיצטריך דאי לא כתב יפלו ה"א עד דיצאו ב' ויעלו ג'

ואי לא כתב ימים הו"א אף חד כתב ימים

מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואח"כ בא לארץ,

בש"א: נזיר שלשים יום, וב"ה: נזיר בתחלה.

מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים,

ובסוף שבע שנים עלתה לארץ,

והורוה ב"ה שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות,

ובסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה.

אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.

לכו''ע טומאת ארץ העמים משום גושה גזרו ולא משום אוירה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נזיר · הדף היומי היום