נדרים דף ו עמוד א

פרק ראשון

מיתיבי: הרי הוא עלי, הרי זה עלי אסור, מפני שהוא יד לקרבן;

טעם דאמר עלי דאסור, אבל לא אמר עלי - לא, תיובתא דאביי!

- אמר לך אביי טעם דאמר עלי הוא אסור וחבירו מותר,

אבל אמר הרי הוא שניהן אסורין, דשמא הרי הוא הקדש אמר. [ולא הפקר או צדקה דהא יד לקרבן תני]

מיתיבי: הר"ז חטאת, אשם, אף שחייב חטאת ואשם - לא אמר כלום;

הר"ז חטאתי, אשמי, אם היה מחויב - דבריו קיימין;

תיובתא דאביי!

- אמר לך אביי: הך כר"י, וחזר בו אביי [ממה שאמר דאף לר"י]

ואין לומר דרבא כר"י דאף כרבנן דווקא גבי גט לא בעי ידים מוכיחות דאין אדם מגרש אשת חבירו משא"כ בעלמא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום