נדרים דף ז עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
וחלקו במנודה אני לך, לר"ע: לשון נידוי הוא, רבנן: לשון משמתנא.
וחלקו דר"ח ההוא דאמר משמתנא בנכסי בן ריב"א,
וא"ל ר''ח לית דחש לר"ע דבמשמתנא חלקו.
ר"א מרב: נדהו בפניו - אין מתירין לו אלא בפניו,
נדהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו.
ר"ח מרב: השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו,
ואם לא נידהו - הוא עצמו יהא בנידוי, שכל מקום שהזכרת השם מצויה - שם עניות מצויה,
ועניות כמיתה, ד'כי מתו כל האנשים',
ותניא: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - או מיתה או עוני.
ר"ה שמע לאשה שהזכירה ש"ש לבטלה ונידה והתיר לה מיד בפניה
ש"מ ג: א. השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו;
ב. נידהו בפניו - אין מתירין לו אלא בפניו;
ג. אין בין נידוי להפרה ולא כלום.
רב: ת"ח מנדה ומיפר לעצמו. ולא אמרי דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין
כמ"ז חסידא שהתחייב בר בי רב בנידוי נידה עצמו קודם ואח"כ לאותו אחד וכשעלה לביתו התירה לעצמו ואח"כ התיר לו.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום