נדרים דף ז עמוד א

פרק ראשון

לא באומר יהא זוז לצדקה וגם זה דצדקה עצמה היא

אלא שאמר הדין ולא אמר גם אי הדין גם צדקה אמר,

או"ד והדין להוצאה בעלמא אמר, ולא השלים דיבורו

והיינו אי הוקש לקרבנות דיש להן יד, ד'בפיך' זו צדקה, או לבל תאחר

את"ל יש יד לצדקה, דאין היקש למחצה, אי הפקר כצדקה,

או"ד שאני צדקה, דצדקה רק לעניים, אבל הפקר גם לעשירים.

לאו דאמר בית כסא זה, וזה גם, דההוא בית הכסא גם היה

אלא כגון שאמר והדין ולא אמר גם,

אי והדין והדין גם בית הכסא, או והדין - לתשמישא בעלמא

ורבינא נסתפק אי זימון מועיל לבית הכסא, ואת"ל מועיל, אי יש יד או לא

אביי: מודה ר"ע, שאינו לוקה, דא"כ ניתני דר"ע מחמיר.

ר"פ: נדינא מינך -לכו"ע אסור, משמתנא מינך -לכו"ע שרי,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום