פסחים דף קיא עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ריאד'ש: כל המזוג מצטרף חוץ מן המים. ורי"ו: אף מים.

ר"פ: לא אמרן אלא חמים לתוך קרים, וקרים לתוך חמים.

אבל חמים לחמים וקרים לקרים לא חשיב מזוג

ר"ל: ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו, ומתחייב בנפשו.

א. הנפנה בין דקל לכותל -באין לו ד"א ובאין דרך אחרת.

ב. והעובר בין שני דקלים – כשאין רה''ר מפסיקה ביניהם.

ג. השותה מים שאולין דווקא דשיילינהו קטן, ובשדה דלא שכיחי, ובמים, ולא יין ושכר.

ד. והעובר על מים שפוכין ואף שפכתו אשתו בפניו - בלא מפסיק בעפר, ולא ירק בהם, ובלא עבר עליהם שמש, ולא עבר עליהם שישים צעדים, וכשאינו רוכב על חמור, ולא לבש נעליים, ובשאין חשש לכשפים,

אבל היכן שיש לחוש לכשפים, אף דיש לכל אלו חיישי, כאותו שרכב על חמור ונתכווצו נעליו ויבשו רגליו.

• ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, הכלב והדקל, והאשה. וי"א אף החזיר, וי"א אף הנחש.

ר"פ ואי ממצעין נפתח באל ונפסיק באל. א"נ נפתח בלא ונפסיק בלא.

ב. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא - הורגת אחד מהן.

אם סוף נדתה היא - מריבה עושה ביניהן. ותקנתו נפתח באל ונפסיק באל.

ג. ב' נשים היושבות בפרשת דרכים בשני צידי השביל ומכוונים פניהם אחת מול השניה וודאי עוסקים בכשפים,

ותקנתו דאי יש דרך אחרת ילך בה, ואי אין- ויש אדם אחר עמו יחזיקו ידיהם ביחד ויעברו, ואי אין אדם אחר יאמר: שדים שאתם עסוקים בהם כבר הרוגים בחיצים.

ד. אדם שרואה אשה בזמן שעולה מטבילת מצווה מי שקדם ומשמש אוחזתו רוח זנונים

תקנתו 'שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך'.

ה. רבי יצחק: 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי'.- זה הישן בצל דקל יחידי, ובצל לבנה.

והא דהישן בצל דקל יחידי בחצר והישן בצל לבנה דמו בראשו לא מיירי בלא נפל צל חברו עליו, דא''כ אף בשדה מזיק.

אלא בחצר ואף דנפל צל חבירו עליו, מזיקתו מפני שהמקום צר.

ובצילה של לבנה - דווקא אחר ט''ו בחודש שנראה במזרח וצילו למערב, אבל בתחילת החודש שזורח מצד מערב וצילו למזרח לא .

המתפנה על גזע קצוץ של דקל – אוחזתו רוח שיתוק. שטף דם

והמשעין ראשו בדקל קצוץ – אוחזתו רוח כאב חצי הראש.

המדלג על דקל קצוץ, אי יקטלו הדקל יקטלו, אי יעקרו יעקר ומת. ודווקא בדלא מנח רגלו על הדקל.

מחמשה מיני צל צריך ליזהר, דקל יחיד, עץ חורשף, צל תאנה, צל צלף, צל עוזרד, א"ד: אף צל אניה וצל ערבה

כללא דמילתא: בריבוי ענפים צילו קשה, ועץ קשה עם קוצים סכנה בצילו, חוץ מעץ דפנה דאף שהוא קשה,

דהשידה אמרה לבנה להתרחק מעץ זה כי אביו מת בעץ הזה וגם הוא עתיד למות שם.

רב אשי: חזינא לרב כהנא דפריש מכל הצל.

שם השדים בצלף – רוחי

בזרד- שידא, שבגגות - רישפי. נפק"מ לכתיבת קמע.

שדי הצלף אין לה עינים. ונפק"מ לברוח מהם והיה מעשה באחד שנפנה משם ושמעם וברח והשד חיבק הדקל ונשבר.

פרחא דבי זרדתא - שידי. אין בו פחות מס' שדים נפק"מ לקמע.

מעשה בשומר העיר שנעמד ליד עץ זרדתא סמוך לעיר ועלו בו ס' שדים והסתכן והגיע לחכם דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי הוא, כתב לה קמיע לשד אחד, שמע את השדים תולים כלי נגינה בעץ, ושרים: 'בגד החכם לא מתאים לו, שלא ידע לברך עוטר ישראל, וכשבא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה, כתב לה קמע דשיתין שידי. שמע שאמרו פנו כליכם מכאן.

קטב מרירי, תרי קטבי הוו, של לפני הצהרים זה שמו, ונראה ככת הרוחשת בכד כותח.

של אחה"צ 'קטב ישוד צהרים שמו, מצוי בקרני העיזים ומרעיש כנפה.

• אביי הלך בדרך והלך ר"פ מימינו ורהבדר"י משמאלו, וראה לאותו קטב מרירי שבא לקראת שמאלו, שם את ר"פ לשמאלו ולרהבדבר"י לימינו.

א"ל ר"פ: מדוע אינך חושש לי, א"ל את שעתך קיימת לך שהיה עשיר ויש לו מזל.

מא' בתמוז עד ט"ז מצוים וודאי שדים, מט''ז ספק מצויים.

ומצויים בצל חצב שלא גדל אמה, ובצל בוקר וערב שאין בו אמה, והעיקר נמצאים בצל בית הכסא.

• רב יוסף: ג' דברים אלו גורמים לעוורון,

א. המסרק שערותיו יבשות,

ב. והשותה יין המטפטף,

ג. והלובש נעליו ברגליו רטובות.

מזון תלוי בבית קשה לעניות, 'תלא סילתא - תלא מזוניה'. ודווקא לחם ולא בשר דאורחיה.

סובין בבית קשה לעניות,

פרורי לחם קשה לעניות.

בלילי שבתות ובלילי רביעית - שרו מזיקין עילויה.

המלאך הממונה על הפרנסה שמו נקיד,

והממונה על העניות שמו נבל.

קערה ע"פ החבית קשה לעניות,

השותה מים מצלחת קשה לעיניים,

האוכל שחליים ולא נוטל ידיו אח"כ - מפחד ל' יום.

מקיז דם מכתפיו ולא נוטל ידיו מפחד ז' ימים,

המסתפר ואינו נוטל ידיו מפחד ל' יום,

הגוזז צפרניו ואינו נוטל מפחד יום אחד, ולא יודע ממה מפחד

הרגיל להניח שפתיו על נחיריו– סולם הוא לרוח רעה,

הרגיל להניח יד על המצח סולם לרוח שינה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום