פסחים דף כו עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

והך דהכניסה לרבקה ודשה כשירה, בשביל שתינק ותדוש פסולה. 'דאשר לא עבד בה' מ"מ ואף דלא אפשר ומיכוין.

ודמיא לשכן עליה עוף כשירה, עלה עליה זכר פסולה.

כר"פ: ד'עבד' וקרינן עבד - עד דעביד בה איהו.

ודחי' אי כתיב וקרינן 'עובד' אף ממילא. עכשיו שכתב עבד וקרינן עובד -דומיא דעבד דניח"ל.

והך דאבידה לא ישטחנה ע"ג מטה או מגוד לצורכו, אבל לצורכה אף ע"ג מטה או מגוד.

נזדמנו אורחין לא ישטחנה ע"ג מטה או מגוד, ואף לצרכה.

- שאני שם דקלי לה, או משום עין הרע, או משום גנבי.

והך דמוכרי כסות מוכרין כדרכן, ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהם במקל. והא כאן, דאפשר למעבד כצנועין, ובאינו מכוין - שרי.

תיובתא למאן דמתני לישנא קמא דרבא, תיובתא.

א. ולא יסיק בו וכו'.

זה וזה גורם

ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם-

חדש - יותץ [שעי"ז נגמר מלאכתו] ישן - יוצן.

אפה בו את הפת, [באבוקה כנגדו ואיסור בעין]

רבי: הפת אסורה [שבח עצים בפת], וחכ"א: הפת מותרת. וה"נ חדש יוצן.

בישלה על גבי גחלים – לכו''ע מותר. ואף לרבי דאיסור כלה.

ואי"ז מפלוגתא אי יש שבח עצים בפת - דהא בחדש זה וזה גורם איסור, והיתר עצים שאח"כ] ומי יימר דאסר.

א. אלא התירוץ דהא רבנן והא ר"א.

דשאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, ואין בכ"א לבד להחמיץ ונצטרפו וחמצו. לר"א: אחר אחרון אני בא.

וחכ"א בין שנפל איסור לכתחלה, ובין שנפל בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי להחמיץ.

וכדאמר אהך אביי: שרבנן התירו דווקא בקידם וסילק האיסור אבל אי לא סילק אסור אלמא: זה וזה גורם אסור.

ודחתה הגמ' דאפשר דטעמא דר"א לאו כדאביי. אלא מצד דאחר אחרון אני בא, ואף בלא קדם וסילק את האיסור ובב"א נמי שרי.

ב. אלא שמעי' מר"א דעצי אשירה. דנטל הימנה עצים אסורין בהנאה,

הסיק בהן את התנור, חדש - יותץ, ישן - יוצן.

אפה בו את הפת - אסורין בהנאה.

נתערבה באחרות ואחרות באחרות חכ''א- כולן אסורין בהנאה.

ולר"א יוליך [המעות] הנאה לים המלח. אמרו לו חכמים: אין פדיון לע"ז. [ומשמע דבלא שיוליך אסור ומצד זה וזה גורם]

ודחתה הגמ' לר"א דווקא בע"ז שחמור איסורה משא"כ בשאר איסורין שבתורה.

ועוד, הא תניא בהדיא: וכן היה ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה.

לאביי: במה נחלקו רבי ור''א

אביי: את"ל זה וזה גורם אסור רבי היינו ר"א.

ואת"ל זה וזה גורם מותר. - וכאן משום דיש שבח עצים בפת הני קערות וכוסות וצלוחיות אסורות דרק גורם אחד.

וחלקו בתנור וקדירה. למ"ד זה וזה גורם מותר [רבי] - שרי.

א"ד: אף למ"ד זה וזה גורם מותר - קדירה אסורה שהרי קיבלה בישולה [והו''ל הנאה מאיסור] קודם שניתן עצים דהיתר.

גירסת ר''י בשם שמואל: לברייתא דתנור

ר''י משמואל: תנור שהסיקו בקליפי ערלה, או בקשין של כלאי הכרם. חדש יותץ, ישן יוצן.

אפה בו את הפת, לרבי: הפת מותרת, וחכ"א: הפת אסורה.

והך דתניא איפכא. א. -שמואל איפכא תני.

ב. בעלמא סבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובזה אף מחביריו. - ושנה כאן להיפך, דניקום רבנן לאיסורא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום