פסחים דף כז עמוד ב

פרק שני

א''ל ר'ח אף לרבנן דשרו בקליפי ערלה דבטלה במאתייים כאן הפת אסורה. דהקדש אף באלף לא בטיל.

ולא אמרי דהמסיק מעל ויצא לחולין דכאן מיירי בעצי שלמים. ואליבא דר"י

דהקדש בשוגג מתחלל במזיד אינו מתחלל. כיון שאינו בר מעילה אינו יוצא לחולין וה"נ שלמים שאינם בני מעילה.

והא דתניא: כל הנשרפין אפרן מותר, חוץ מעצי אשירה. ואפר הקדש לעולם אסור. [ואי כדאמרת למה אפרן אסור הא יצאו לחולין]

-א. רב"ח שנפלה דליקה מאיליה בעצי הקדש, דאין איש שימעל בהם.

ב. רב שמעיה: באפר תרוה''ד שטעון גניזה דושמו א. בנחת ב. כולו ג.שלא יפזר.

א.לאו ק"ו מנותר -דאי אתה יכול לדון חומרא שתבוא לקולא שלא ישרוף.

ב. ולא היקש מנותר -דאסור באכילה ומצווה בשריפה וחלוק מנבילה דמותרת בהנאה.

ג. ולא מצד דאין ענשם כרת – דחלב שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת דאין טעון שריפה.

ד. ולא מהיקש מבל תותירו - דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק, יוכיחו דלדבריך הם בקבורה [ולרבנן הם בשריפה]

וכששתק ר"י

א"ר יוסף: כדאמרי אינשי: בכף שחקקה האומן יאכל החרדל. שנסתר מאשם תלוי

אביי: עושה הסד יישב בסד שהכין. משכר עבודת עצמו משתכר

רבא: עושה החץ יהרג בחיציו שלו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום