פסחים דף ל עמוד ב

פרק שני

רב''א אסר לאכול הלחם שנאפה בו שלא יבואו לאוכלו בחלב.

והקשו עליו מהא דאין טשין התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה, עד שיסיק את התנור, ומשמע דאי הוסק שרי

תיובתא דרבא בר אהילאי תיובתא.

והך דרב דקדירות בפסח ישברו

א. דמיירי בקדירות של חרס ולא של מתכת.

ב. אף בשל חרס ובהיסקו מבחוץ שאם יעשה מבפנים יחוס ע"ז שלא יפקע.

הלכך תנור שעשוי כרעף שהסיקו מבחוץ הוא אסור לבשל בו

אא"כ מילאו בגחלים על גביו שאז הוא כהיסק מבפנים.

רב אשי עושים כעין חדש, שטח הידית בטיט, והסכין באש ליבון, ושוב מסיר הטיט ומכשיר הידית ברותחין.

והלכתא: אידי ואידי ברותחין, ובכלי ראשון.

רהבדר"י: עץ פרור [דמגיסין בו הקדירה] מגעילו ברותחין ובכלי ראשון. דכבולעו כך פולטו.

מאני דקוניא: ירוק- וודאי אסור,

בשחורים ולבנים המחורצים- ודאי אסור.

וחלקים- קמ"ל דאסור כיוון שמזיעים בשעת הבישול

והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. משא"כ לענין יין נסך אף דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון שרי כיוון שתשמישן בצונן.

שמואל: כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן - משתמש בהן מצה, חוץ מן בית שאור, שחימוצו קשה.

רב אשי: בית חרוסת - כבית שאור שחימוצו קשה.

רבא: עריבות דמחוזא, הואיל ותדירי ללוש ולהשהות בהו יין, כבית שאור שחימוצו קשה דמי וקמ"ל דאף דשליט ביה אוירא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום