פסחים דף לב עמוד א

פרק שני

כל ששוה ד' ולבסוף זוז ודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים, דלא גרע מגזלן. דמשלם כשעת הגזלה.

ואיבעיא כשמעיקרא שוה זוז ולבסוף שוה ד'. אי לפי מידה או דמים [זוז]

אין להוכיח מ'דאכל גרוגרות ושילם לו תמרים דתבא עליו ברכה'.- דאי בדמים אמאי תבוא עליו ברכה.

דלעולם לפי דמים משלם, והא דתבוא עליו ברכה - דאכל מידי דלא קפיץ עליה זביניה, ומשלם מידי דקפיץ עליה זביניה.

ואין להוכיח ממתני' דהאוכל תרומת חמץ בפסח, בשוגג משלם קרן וחומש.

דאי לפי דמים הא חמץ בפסח אין לו דמים.

- דהא מני ריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה.

והא דסיפא דבמזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים

- כרנבה"ק דהיה עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין וכו'. ולכן פטור]

ר"ע דפטר מתשלומין ודמי עצים

דמה הנאה יש לו בה ודמיא לתרומת תותים וענבים שנטמאה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה.

ול"ד לאוכל תרומה טמאה דיש לו בה היתר הסקה.

ריב"נ מחייב. דדמי לכל אוכל תרומה טמאה שאר ימות השנה דפטור.

- בד"א במפריש תרומה והחמיצה,

אבל מפריש תרומת חמץ – לכו''ע אינה קדושה.

תניא אידך: 'ונתן לכהן את הקדש' - דבר הראוי להיות קדש.

לראב"י פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, שפטור מן התשלומים ומדמי עצים, דאין לו בזה הנאה.

ול"ד לתרומה טמאה שמשלם דשם יש לו בה היתר הסקה.

ור"א חסמא מחייב. דדמיא לאוכל תרומה טמאה בשאר השנה דמשלם.

דגם כאן יש היתר הסקה לכהן תחת תבשילו וכן להריצה לפני כלבו.

לאביי: ראב"י ור"ע וריב"נ סוברים: חמץ בפסח אסור בהנאה.

ולר"ע לפי דמים משלם.

ולריב"נ לפי מדה משלם.

וקמ"ל דמחוייב לא משום דס"ל כריה"ג דמותר בהנאה.

והא ראייה מדלא מהדר ריב"נ לר"ע כדמהדר ראב"ח לראב"י.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום