פסחים דף מ עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ת"ר: אין לותתין שעורין בפסח,

ואם לתת, נתבקעו - אסורות, לא נתבקעו - מותרות.

רבי יוסי: שורן בחומץ וחומץ צומתן. שמואל: אין הלכה כרבי יוסי.

ר"ח ממ"ע: לא נתבקעו ממש, אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן [מריח היין]

ושמואל: נתבקעו ממש. כן נהג בדורא דבי בר חשו נתבקעו ממש.

ב. רבה: בעל נפש אף חיטין דשרירי לא ילתות.

ואהך אר"נ שהנוהג כרבה אוכל לחם מעופש. שהרי בי ר''ה ורב''א לתתי,

ג. ורבא: אסור ללתות. והך דאין לותתין שעורין בפסח היינו אף שעורין דחיטים פשוט שא"א מחמת המים שעולים סדקיהם.

שוב הורה ר''א: מותר ללתות דתניא: יוצאין בפת נקיה והדראה, וא''א נקיה בלא לתיתה.

והקשה לו ר''פ מהא דהקמחין וסלתות של נכרים של כפרים טהורים שלא הוכשרו לקבל טומאה, ושל כרכין טמאין וא"כ חזי' דקרי לי סולת אף שלא לתתום.

ודחה רבא דתרגומא אקמחא, ושוב דחאו דגם בלא זה לקמח מנחות בלא לתיתה קרי סולת.

הדר א"רא: מצוה ללתות ד'ושמרתם את המצות' אי לא דבעי לתיתה - שימור למאי?

דשימור דלישה אינו שימור, ולכך לר''ה בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. ולא בראשונה דבעי' שימור מעיקרא.

ואף דהקשו אפשר שבזמן דנחית לשימור מהני לא חזר בו רבא מהך דמצווה ללתות וכפי שאמר לאותם דמהפכי כיפי: כשאתם הוכפים הפכו לשום מצוה. דס"ל מתחלתו ועד סופו בעינן.

וכןמבד''ר מנקטא ליה אימיה חיטים בכלי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום