פסחים דף לט עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:

בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין, ובמרור.

יוצאין בהן בין לחין בין יבשין. אבל לא כבושין [בחומץ] ולא שלוקין ולא מבושלין. ומצטרפין לכזית, ויוצאין בקלח שלהן.

ובדמאי, ובמעש''ר שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו.

חזרת - חסא | עולשין - הינדבי. | תמכא- רבב"ח תמכתא שמה. | חרחבינא- רשב"ל סיב שסביב לדקל| ובמרור מרירתא

תני ב"ק: ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בעולשין, ובתמכא, בחרחלין, בחרחבינין, ובחזרין. ר"י: אף עולשי שדה, כעולשי גינה, וחזרת.

ר"מ: אף עסווס, וטורא, ומר ירואר. א"ל רי"וס: עסווס וטורא - אחד הוא.

ומר - זה הוא ירואר.

תדב"ש ירקות שאדם יוצא בהן יד"ח בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין.

ר"י: אף חזרת יולין וחזרת גלין כיוצא בהן.

ר"א מר"א: אף ערקבלים. וחזרתי אכל תלמידיו ולא מצא חבר עד שבא לראב"י והודה לדבריו.

ריהב"ב: כל שיש לו שרף. | ריוב"ב: כל שפניו מכסיפין.

אחרים אומרים: כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין.

ארי"ו: מדברי כולן נלמד: ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין.

אר"ה: הלכה כאחרים.

רבינא מצא לראבד"ר שחיזר אחר מרור מצד שמרור יותר וא"ל דהא חזרת תנן, וכן תד"ש וכן אר"א מצווה בחזרת.

וא"רא: חזרת-חסא. דחס רחמנא עלינו

ב. מרי"ו דנמשלו מצריים כמרור דתחילתן רכה וסופן קשה. וחזר בו.

מרור מין ירק הוא, ולא מרירתא דכופיא [מרה של דג] דדומיא דמצה, דגידולי קרקע.

ולא הירדוף דדומיא דמצה, דמין זרעים.

ולא הרזיפו דדומיא דמצה, שניקחת בכסף מעשר.

ולא מרור חד ד'מרורים' כתיב.

ולא מרורים תרי דדומיא דמצה דמינין הרבה.

רבר"ה מרב: ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן יד"ח בפסח כולן נזרעין בערוגה אחת.- היינו כהלכתן וקמ"ל אף בירקות נזרעים בלא כלאיים.

[והיינו ערוגה ו' על ו"ט - זורעין בתוכה חמשה זרעונין, ד' על ד' רוחות הערוגה ואחת באמצע]

וקמ"ל דהני מרור אינו מין זרעים, דאין זורעין בערוגה אחת אלא מן ירק.

וקמ"ל אחזרת דהו'א דהואיל וסופה להקשות ניתיב לה רווחא טפי כבקלח של כרוב דדמיא לזרעים - קמ"ל דמין ירק הוא.

א. יוצאין בהן בין לחין בין יבשין כו'.

ר"ח: דווקא בקלח, אבל בעלין, לחין ולא יבשין

והא דסיפא דבקלח - פרושי מפרש.

והך דחלקו ר"מ וחכמים אי יוצאין בהן ובקלח שלהן, בין לחין בין יבשין,

וחכ"א דיבשין אין יוצאין בהן- ושוין שיוצאין בהן כמושין, אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין.

כללו של דבר כל שיש בו טעם מרור יוצאין בו, משא"כ שאין בו טעם מרור- תרגומא אקלח.

ת"ר אין יוצאין בהן כמושין, משום רראב"צ: יוצאין בהן כמושין.

מרור של מעש''ש בירושלים

לר"ע ודאי דיוצא ק"ו ממצה דדאורייתא.

ואליבא דריה"ג מסתבר א"א כדין מצה [וכעין דאורייתא תקון]

אין שורין את המורסן לתרנגולים, אבל חולטין.

האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ, אבל שפה היא בבשרה יבש.

לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו, מפני שהן מחמיצות.

ת"ר אלו דברים שאין באין לידי חימוץ: האפוי [שבשלו], והמבושל, וחלוט שחלטו ברותחין.

תניא ריב"י: קמח שנפל לתוכו דלף אף כל היום כולו - אינו בא לידי חימוץ.

ר"פ: והוא דעביד טיף להדי טיף.

דבי ר"ש: קמח מותר. והיינו בעשאו בשמן ומלח כמי פירות שאין מחמיצין]

והא דאסור בעשאו במים ומלח.

מ"ז: לא לימחי אדם קדרה לעבות התבשיל בקמח קלוי, שמא לא יקלה יפה, ויבוא לידי חימוץ.

רב יוסף: לא יחלוט אדם ב' חיטי יחד שמא תתישב האחת בסד חברתה ולא תבוא רתיחת המים מד' רוחותיה ותחמיץ.

אביי: לא יחרוך אדם ב' שיבולי יחד, שמא יצא מים מאחד ותבלע השניה ותבוא לידי חימוץ.

ולרבא: א''כ אפי' שיבולת אחת שנחוש שיוצא מקצה אחד ובלע בקצה השני - אלא מי פירות אינן מחמיצין.

וחזר בו דכל שדרך נפילתם אינם מחמיצים. וככד שמייבשין בתוכו קליות שאם פיו כלפי מטה שרי, ואם זקוף שאין למים מקום לצאת אסור.

ולרבא: אף בזקיפא מותר, דמי פירות הן ואין מחמיצין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום