פסחים דף מ עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ספינת חיטים

שטבעה בחישתא ורבא התיר למכור לנכרים. ואח"ז חזר בו כדי שלא ימכרו אח"כ לישראל וכדחזי' בבגד שאבד בו כלאים שלא ימכרנו לנכרי או מרדעת לחמור אלא תכריכין למת,

אלא התיר למכור קב קב לישראל שיגמר קודם הפסח.

אין מוללין את הקדירה בפסח,

והרוצה שימלול - נותן את הקמח ואח''כ נותן את החומץ.

ר"י: אף נותן את החומץ ואח''כ נותן את הקמח.

תנן: אילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין,

אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי.

ר"י: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

והך דרבי יוסי דשורן בחומץ שצומתן דווקא בשישנו בעין, אבל לא ע"י תערובת.

עולא: בשניהם אסור, דלך לך אמרינן לנזיר סחור סחור לכרם לא תקרב

רב פפי התיר לנחתומי רבי לממחה קדירה בקמח חיטים קלויות.

תמה רבא איך שהתירו לעשות כן במקום שמצויים עבדים דדעתן קלה.

א''ד: רבא עצמו מחי קדירה בקמח חיטים קלויות

אין נותנין קמח לתוך חרוסת או חרדל, ואם נתן יאכל מיד,

ורבי מאיר אוסר.

אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין ומטבילין אותו בהן.

מי תשמישו של נחתום ישפכו, מפני שהן מחמיצין.

ד. אין נותנין קמח.

ר"כ מחלוקת - לתוך החרדל, אבל לתוך חרוסת – לכו''ע ישרף מיד. ותנ"ה.

רנא"ש הלכה כדברי חכמים.

לרהבדר"י לא ידע אי אחרוסת או אחרדל דלא שמיע [סבירא] ליה.

אין להוכיח כר''כ מהך דשמואל ס"ל דאין הלכה כרבי יוסי בצמותי ומשמע דהא חמועי, - דאפשר דתרוויהו לא.

ג. אין מבשלין וכו'.

במים –וק"ו לשאר משקין שמפיגין טעמן

רבי: ובשל מבושל' - מכל מקום. ונפק''מ בצלי קדר.

ולרבנן הא דבשל מבושל מכל מקום דחייב אף בצלאו ואח"כ בשלו, ולא רק בבשלו ואח"כ צלאו.

והך דחייב אפשר כרבי יוסי דיוצאין ברקיק השרוי, אבל לא במבושל אף שלא נימוח [ודלא כר"מ דדוקא בנימוח א"א] [ולעולם אף כר"מ דוכל מבושל מרבה]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום