סנהדרין דף י עמוד א

פרק ראשון

רבא: פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו, אבל לא להורגה.

וקמ''ל דאף אצל אשתו אדם קרוב ומפלגינן דיבורא

רבא: פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו - נהרגין, ואין משלמין ממון.

בתו של פלוני והוזמו נהרגין, ומשלמין ממון.- ממון לזה, ונפשות לזה.

רבא: פלוני רבע השור והוזמו - נהרגין ואין משלמין ממון, שורו של פלוני והוזמו - נהרגין ומשלמין ממון, ממון לזה ונפשות לזה.

אף שכבר אמר לדין זה בבתו של פלוני קמ''ל משום שהסתפק בדין דומה

דבעי רבא: פלוני רבע שורי מהו? מי אמרינן: אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם קרוב אצל ממונו. או אמרינן: אדם קרוב אצל ממונו.

הדר פשטה: אדם קרוב אצל עצמו, ולא אצל ממונו!

ר''ה: ושפטום - שנים, ואין ב''ד שקול - מוסיפין עוד אחד, הרי שלשה.

- אלא מעתה והצדיקו שנים, והרשיעו שנים, הרי שבעה!

- מיבעי לעולא: רמז לעדים זוממין שלוקין והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע.

והיינו עדים שהרשיעו את הצדיק, ובאו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ועשאום להנך רשעים - והיה אם בן הכות הרשע.

- ולא ילפי מלא תענה- דהו''ל לאו שאין בו מעשה, שאין לוקין עליו.

אביי: כאן וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע, ובחיבי מיתות אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, מה להלן אף כאן בכ''ג,

רבא מלקות במקום מיתה עומדת.

הקשה ראבדר''ר א''כ למה צריך אומדנא, נכהו ארבעים אף אם ימות!

השיב ר''א וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, צריך שההכאה תהא על אדם חי.

וכהך דתניא: אמדוהו לקבל עשרים - מכין אותו מכות הראויות להשתלש, - יח'.

ולא כ''א וימות בהכאה אחרונה - דוְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ אחר שלקה - אחיך בעינא, וליכא.

לא תני חישוב ולא תני קידוש אלא עיבור, לא נקדש וממילא יתעבר

א. אביי: תני קידוש החדש. ותנ''ה ר''מ קידוש החדש ועיבור השנה בשלשה

ב. רבא: והא עיבור תני! – אלא: קידוש ביום עיבור בשלשה, אחר עיבור אין קידוש,

וכראב''צ: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו בשמים.

ג. ר''נ: קידוש אחר עיבור - בשלשה, ביום עיבור – אין קידוש,

וכפלימו: בזמנו - אין מקדשין אותו, שלא בזמנו - מקדשין אותו.

ד. רב אשי לעולם חישוב תני, ועיבור היינו - חישוב דעיבור. ואיידי דתני עיבור שנה - תנא עיבור חודש.

חישוב חודש ולא קידוש חודש

וכר''א בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו, וקדשתם את שנת החמשים שנה - שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.

תניא: בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה,

אחד אומר לישב ושנים אומרים שלא לישב - בטל יחיד במיעוטו.

ב' אומרים לישב וא' אומר שלא לישב - מוסיפין עליהם עוד ב', ונושאין ונותנין בדבר.

ב' אומרים צריכה וג' אומרים א''צ - בטלו שנים במיעוטן,

ג' אומרים צריכה, וב' אומרים א''צ- מוסיפין עוד ב', שאין פחות מז'.

חלקו ריב''נ ורשב''פ [ב' א''ד מי חד דעימיה]

אי כנגד ברכת כהנים, יברך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, וקרא ז תיבות

וחד אמר: ג' כנגד שומרי הסף, ה' - מרואי פני המלך, ז' - רואי פני המלך.

וכן תני רב יוסף: וכששאלו אביי: למה עד עכשיו לא פירש כן, השיבם: מי שאלתם ולא עניתי

(זמן, נשיא, צריך, גדי סימן).

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום