סנהדרין דף טו עמוד ב

פרק ראשון

הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת - כמיתת הבעלים כך מיתת השור.

אביי לרבא: אימא לקטלא אתא? דחה רבא: א''כ ליכתוב וגם בעליו ולישתוק.

ואין לומר שס''ד שיהא בסקילה שהרי אם הוא הרג בסייף ממונו בסקילה?

ואין לומר שיומת להקל עליו להוציאו מסייף לחנק - דמ''נ למ''ד חנק קל

לא דאם כפר יושת עליו, ואי בר קטלא הוא הא לא תקחו כפר לנפש רצח.

דאדרבה אם הוא הרג לא מהני ממון אלא במיתה, שורו הרג יפדה עצמו בממון

אלא כחזקיה: מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא על רציחתו אתה הורגו, ולא על רציחת שורו.

ת''ש מרב''י אם בהמה אם איש לא יחיה, בהמה כאיש בעשרים ושלשה.

ר''ל: והוא שהמיתו, אבל לא המיתו לא. משמע דס''ל יש להן תרבות ובעלים

רבי יוחנן אף שלא המיתו, דסבר: אין להם תרבות, ואין להם בעלים.

תנן ר''א: כל הקודם להורגן זכה,

לרי''ו זכה לעורן, לר''ל: איסוה''נ הוא! וזכה היינו לשמים

ת''כ דר''ל אחד שור שהמית ואחד בהמה וחיה שהמיתו בכ''ג,

ר''א: שור שהמית – בעשרים ושלושה.

ושאר בהמה וחיה שהמיתו - כל הקודם להורגן זכה בהן לשמים.

נפק''מ בין ת''ק לר''ע: נחש שנחש לא בכ''ג.

א. לא בשבט שחלל את השבת.- דמנין לחלק בזה בין יחיד לרבים רק בע''ז

ב. ולא: בשבט שהודח. -שדנים אותו בדין הרבים ולא כר' יאשיה ולא כרי''ונ

דתניא: עד כמה עושין עיר הנדחת רבי יאשיה- מעשרה ועד מאה, ולרבי יונתן: ממאה ועד רובו של שבט. ולא כולו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום