סנהדרין דף יז עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר''י מרב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה.

רב: אני אדון ואטהרנו; ומה נחש שממית ומרבה טומאה - טהור, שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה - אינו דין שיהא טהור? - ולא היא, מידי דהוה אקוץ בעלמא.

ר''י רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע - אין מושיבין בה סנהדרי.

ובביתר היו שלשה, וביבנה ארבעה: רבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבי עקיבא, ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע.

מיתיבי: שלישית - חכמה. רביעית - אין למעלה הימנה!

- דסבר: כדתניא: שניה - חכמה, שלישית - אין למעלה הימנה.

למידין לפני חכמים - לוי מרבי,

דנין לפני חכמים - שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, וחנן המצרי, וחנניא בן חכינאי.

רנב''י חמשה: שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, ושמעון התימני, חנן, וחנניה.

רבותינו שבבבל - רב ושמואל.

רבותינו שבארץ ישראל - רבי אבא.

דייני גולה - קרנא.

דייני דארץ ישראל - רבי אמי ורבי אסי.

דייני דפומבדיתא - רב פפא בר שמואל,

דייני דנהרדעא - רב אדא בר מניומי,

סבי דסורא - רב הונא ורב חסדא.

סבי דפומבדיתא - רב יהודה ורב עינא,

חריפי דפומבדיתא - עיפה ואבימי בני רחבה.

אמוראי דפומבדיתא - רבה ורב יוסף.

אמוראי דנהרדעי - רב חמא.

נהרבלאי מתנו - רמי בר ברבי.

אמרי בי רב - רב המנונא. שר''ה הזכיר בשם בי רב

אמרי במערבא - רבי ירמיה.

שלחו מתם – רבי אלעזר

מחכו עלה במערבא - רבי יוסי בר חנינא.

ג. וכמה יהא בעיר ויהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים וכו'.

כ''ג כנגד סנהדרי קטנה,

ג' שורות של כג' - הרי צב'.

ועשרה בטלנין של בית הכנסת - הרי קב'.

ב' סופרים, חזנין, בעלי דינין, עדים, זוממין, זוממי זוממין - קי''ד.

ותניא: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת''ח רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, ובית הכנסת, ובית המרחץ, ובית הכסא, רופא, ואומן, ולבלר, (וטבח), ומלמד תינוקות.

מר''ע: אף מיני פירא, מפני שמיני פירא מאירין את העינים.

ג. יח.

ג. רבי נחמיה אומר מאתים ושלושים כנגד שרי עשרות וכו'.

תניא רבי מאתים ושבעים ושבעה. והתניא, רבי: מאתים שבעים ושמנה!

- לא קשיא, הא - רבי יהודה, הא - רבנן.

תנו רבנן: וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שש מאות, שָׂרֵי מֵאוֹת - ששת אלפים, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים - שנים עשר אלף, שָׂרֵי עֲשָׂרֹת - ששת ריבוא,

נמצאו דייני ישראל 78600

הדרן עלך דיני ממונות.

פרק שני - כהן גדול

כהן גדול

דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו. אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה.

מת לו מת

ר''מ: אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה,

הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח שער העיר,

ר''י: אינו יוצא מן המקדש, שנא' וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא.

וכשהוא מנחם אחרים,

דרך כל העם עוברין בזה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם.

וכשהוא מתנחם מאחרים,

כל העם אומרים לו: אנו כפרתך, והוא אומר להן: תתברכו מן השמים.

וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל.

המלך

לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו,

לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מייבם ולא מייבמין לאשתו.

ר''י: אם רצה לחלוץ או לייבם - זכור לטוב. אמרו לו: אין שומעין לו.

ואין נושאין אלמנתו.

ר''י: נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנא' וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ.

א. כהן גדול דן.

התנא הזכיר שדן ודנין אותו אף דפשיטא הוא

שפשיטא שאם דן אז גם נידון - הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ קשט עצמך ואח''כ קשט אחרים

א. איידי שהזכיר מלך דלא דן ולא דנין אותו

ב. כדתניא כה''ג שהרג נפש במזיד נהרג, בשוגג גולה ועובר על עשה ועל ל''ת והוא כהדיוט לכל דבריו, דאשמעי' דבשוגג גולה אף דוְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל – אף שאין לו תקנה בחזרה.

דלָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ אף כה''ג.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום